פרק יח היכן אדם נקבר?

פרק יח

היכן אדם נקבר?

כשרצה הקב"ה לברוא את אדם הראשון התחיל מקבץ עפר מארבע פינות העולם ולגבלו; ממנו יצר את האדם.

ומדוע לקח עפר מכל פינות העולם?

שאם יבוא אדם מן המזרח למערב וימות שם, לא תוכל הארץ לומר "אין עפר גופך משלי! חזור והקבר במקום שנבראת!" אלא שבכל מקום ומקום שאדם הולך, כשמגיע זמנו להפטר מן העולם יכול הוא להיקבר שם, כי גם משה הוא עפר מגופו שנאמר: "כי עפר אתה ואל עפר תשוב".

ומניין למד האדם שצריך לקבור בעפר?

מהעורב.

כשהרג קין את הבל, השאיר אותו מוטל מת על האדמה, גלוי לעין השמש, כי לא ידע מה יעשה בו. רק הכלב של הבל שמר את נבלתו מפני חיות השדה ומכל עוף השמיים.
בכו האדם וחוה אשתו והתאבלו על מותו של הבל. וביותר היו מצטערים, כי לא ידעו מה לעשות עם נבלתו, לא ידעו הם שצריכים לקבור את המת באדמה. היה שם עורב אחד שמת חבירו, וכשראה את האדם ואשתו בצערם, אמר בליבו: אני אלמד אותם מה
לעשות.

מה עשה?

חפר במקורו בור בארץ, שם בתוכו את העורב המת וכיסהו בעפר. ראה אדם את מעשיו של העורב ואמר לחוה: חוה, אשתי, בואי ונעשה כמעשיו של העורב. חפרו בור באדמה, הכניסו את הבל לתוכו וכיסו אותו בעפר.

ובאיזה עפר נקבר האדם?

כל אדם נקבר בעפר לפי מדרגתו! שכשאמר אברהם אבינו על עצמו: "ואנכי עפר
ואפר", אמר לו הקב"ה: אתה אמרת על עצמך שאתה עפר ואפר, חייך שאחרי מותך אין אני שם אותך בסתם אפר, אלא בעפר שנקבר בו האדם הראשון. בוא וראה הבריאה הראשונה שבראתי בעולם, אדם הראשון אין הוא ילוד אשה אלא מעשה ידי, ונקבר במערת המכפלה, אף אותך אני קובר שם. בכל דור ודור, כל צדיק וצדיק שמעשיו לשם שמים, מביא לו הקב"ה עפר ממערת המכפלה ושם אותו בקברו. ואע"פ שלא כל אחד זכה להיקבר במערת המכפלה, השתדלו תמיד אנשים מעם ישראל להיקבר בארץ ישראל, ששם נוצר האדם הראשון, או לפחות להניח שקית עפר ארץ ישראל מתחת לראשו של

היכן אדם נקבר? פרק יח

הנפטר הנקבר בחו"ל.

ובגמ' כתוב: "אמר רב הונא: המת בחוץ לארץ והנקבר בחוץ לארץ שתי צרות לו - צרת המיתה וצרת הקבורה. המת בחו"ל והנפטר בארץ ישראל, צרה אחת יש לו, צרת המיתה. אך הקבורה בארץ אינה צרה, כי הקבורה בארץ ישראל מזככת את האדם, שנאמר: "וכיפר אדמתו עמו".ולכן יעקב אבינו ציוה את בנו יוסף, - "אל נא תקברני במצרים". ידע יעקב אבינו שהקבורים בחוץ לארץ אינם חיים בתחיית המתים אלא בצער גלגול מחילות. שהם מתגלגלים במחילות שעושה להם הקב"ה ממקום קבורתם. עצמותיהם מגיעות לארץ ישראל, ואח"כ הם קמים בתחיית המתים לעתיד לבוא.

ולכן כדי לא להיות בצער כזה ובגלל טעמים אחרים, ביקש יעקב מיוסף להעלותו לקבורה בארץ ישראל.

ואף על פי שאפשר להעלות את הנפטר לארץ ישראל, זכות גדולה ביותר היא לחיות בה. ומסופר בגמ' על אחד מהחכמים, ושמו עולא שחי בבבל.

היה רגיל עולא לעלות הרבה פעמים לארץ ישראל, לשהות בה תקופה מסוימת ולאחר מכן לחזור לבבל. כשהגיע זמנו, נגזר עליו מהשמים למות בחוץ לארץ. כשהביאו את ארונו לקבורה בארץ ישראל, אמר עליו ר' אלעזר: "אין דומה אדם שמת בארץ ישראל למת בחוץ לארץ, שכל אדמת ארץ ישראל טהורה, ובכל מקום שייקבר ייחשב לו כאילו נקבר תחת המזבח".

אף עולא בעצמו כשעמד למות בחוץ לארץ בכה הרבה על כך שמת בארץ טמאה. שאלו אותו תלמידיו: רבינו, למה אתה בוכה, הרי אנחנו מעלים אותך לקבורה בארץ ישראל?!

אמר להם עולא: ומה מועיל לי? הרי אני מאבד את המרגלית שלי, את הנשמה שלי, בארץ טמאה, בחוץ לארץ!

ואע"פ שהקבורה בעפר יש בה מעט צער ובושה, שהרי יש שם רימה ותולעה כמו שכתוב בפרקי אבות: "עקביא בן מהללאל אומר: הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בה לידי עבירה. דע מאין באת - מטיפה סרוחה, ולאן אתה הולך - למקום עפר, רימה ותולעה, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון - לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה".

עם כל זה השתוקקו הצדיקים להיקבר דווקא בעפר.

מסופר בגמרא על ר' יהודה הנשיא שהיה גופו קדוש עד שקראו לו "רבינו הקדוש", שציווה את בני ביתו שיעשו נקבים בארונו כדי שגופו יגע בעפר.

וכן ידוע על הבעל שם טוב שלפני פטירתו מן העולם אמר לתלמידיו: אפילו יש לי האפשרות להיות כמו אליהו הנביא זכור לטוב ולעלות בסערה לשמים, איני רוצה לאבד את מה שכתוב בתורה: "כי עפר אתה ואל עפר תשוב".

ומובא בזוהר הקדוש: כמה טוב לצדיקים ולרשעים שיהיה גופם דבוק בארץ ובשרם יתאכל באדמה, כי המצוה העיקרית והשלימה של הקבורה היא רק כאשר הבשר והעצמות מתאכלים ומגיעים למצב של עפר. רק אז גומר גופו של האדם את תפקידו בעולם ויכול הוא לחזור פעם נוספת לתקן את מה שנותר לו להשלים. ואם השלים כבר בעולם הזה את

פרק יח היכן אדם נקבר?

כל תפקידו יוכל לחזור בתחיית המתים.

ואמרו חכמים: עצם קטנה יש באדם שהיא אינה נרקבת ולוז שמה, וממנה אדם חי בתחיית המתים. ולכן חשיבות גדולה יש לשמור בכבוד את גופתו של האדם.

הבא> <אחור