|
למה אומרים קדיש?
פרק יט פרק יט למה אומרים
קדיש? הקדיש הוא
שבח ותפילה להקב"ה . עיקרו של הקדיש הוא - "יהא שמיה רבא מברך
לעלם ולעלמי עלמיא", ובתרגום: יהי שמו הגדול מבורך לעולם ולעולמי
עולמים. חכמינו ז"ל
אומרים שיש חשיבות גדולה מאוד באמירת הקדיש, כי כשאדם מישראל נפטר, כביכול
נחסרו לגיונותיו של מלך, שכל אחד ואחד מישראל הוא בנו של מלך מלכי המלכים
הקב"ה וחייל בלגיונותיו. נפטר אחד מישראל, כביכול נחסר מכבוד השכינה
ונתמעט כבודו של מלך. ועל כן אומר האדם "יתגדל ויתקדש שמיה רבא",
יתגדל ויתקדש שמו הגדול של מלכנו ולא יחסר כלום. אמירת הקדיש
מועילה לנפטר להצילו מדינה של גיהנום. מסופר במדרש: מעשה ברבי עקיבא שהיה בבית הקברות, ופגש באדם אחד שהיה
רץ ועל גבו טעונים עצים. עצר אותו ר' עקיבא ושאלו: למה אתה עובד קשה
ורץ מהר? ענה לו אותו אדם: אני אדם מת! בכל יום ויום גוזרים עלי
לחטוב עצים ולהביאם כדי לשרוף אותי בהם. אמר לו ר' עקיבא: במה עבדת בימי חייך? אמר לו: גובה מיסים הייתי, מהעשירים לא הייתי גובה הרבה,
אבל מהעניים הייתי לוקח כסף רב, כי לא היה להם כח להתנגד לי. עכשיו בעוונותי
אני נענש על כך. מבקש אני ממך: אל תפריע לי בעבודה, שלא יכעסו עלי האחראים. שאל אותו ר' עקיבא: אולי אתה יודע מה התקנה שלך, שעל
ידה יפסיקו להעניש אותך בעונש נורא כל כך? אמר לו: אין לי תקנה. אבל אם היה לי בן שהיה עומד בציבור,
והיה אומר עלי קדיש, והיו כל הציבור עונים אחריו "אמן, יהא שמיה
רבא מברך", היו מתירין אותי מן הפורענות. התחיל האיש לבכות לפני ר' עקיבא והוסיף ואמר: כשהסתלקתי
מן העולם, הנחתי אשה מעוברת ואיני יודע מה ילדה, בן או בת. ואפילו אם
ילדה בן, לא יהיה מי שילמד אותו תפילה ותורה. שאל ר' עקיבא לשמו ולשם אשתו ומקום מגוריו, וענה לו
אותו האיש המת. נפרד ממנו ר' עקיבא והלך לחפש את אשתו. כשהגיע למקום
מגוריו של האיש, שאל על משפחתו, כל אחד ששמע את שימעו של אותו מוכס רשע
מיד קיללו וביזהו; לבסוף מצא ר' פרק יט
למה אומרים קדיש? ברית מילה לא עשו לו. מצא ר' עקיבא את הבן, לקח אותו אליו, הכניסו בבריתו
של אברהם אבינו, הושיבו ועוד מספר
ר' יוסי בגמרא על מעלת אמירת הקדיש ואמירת יהא שמיה רבא לא רק לאדם פרטי
אלא לעם ישראל כולו. פעם אחת, מספר ר' יוסי, הייתי מהלך בדרך ונכנסתי לחורבה
אחת מחורבות ירושלים להתפלל. עוד אני עומד בתפילה ובתחנונים לפני הקב"ה,
בא אליהו הנביא זכור לטוב, עמד ליד פתח החורבה והמתין לי עד שאסיים את
התפילה. לאחר שגמרתי את תפילתי, אמרתי לו שלום והחזיר לי שלום. שאל אותי אליהו: בני, איזה קול שמעת בחורבה זו? אמרתי לו: שמעתי בת קול שמנהמת כיונה ואומרת - "אוי
לבנים, שבעוונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים לבין אומות
העולם". שמע זאת אליהו ואמר לי: חייך וחיי ראשך, לא רק עכשיו
היא אומרת כך, אלא שבכל יום ויום שלוש פעמים אומרת כך. ולא זו בלבד אלא
בשעה שנכנסים ישראל לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונים - "יהא שמו
הגדול מבורך", הקדוש ברוך הוא מנענע בראשו ואומר "אשרי המלך
שמקלסים ומשבחים אותו בביתו כך. אוי לו לאב שהגלה את בניו, ואוי להם
בנים שגלו מעל שולחן אביהם". ועוד אמר ר' ישמעאל על מעלת אמירת הקדיש לעם ישראל כולו: אמר לי המלאך: ידידי, שב ואגיד לך מה יהא על ישראל ח"ו.
ישבתי לידו, והיה מסתכל בי ובוכה. היו דמעותיו יורדות על פניו. שאלתי אותו: מפני מה אתה בוכה? אמר לי: בוא ואכניסך ואודיע לך מה צפוי לישראל עם קדוש. הכניסני לחדרי חדרים, נטל פינקסים והראה לי אגרות שכתובות
בהן צרות שונות ומשונות. שאלתיו - אלה למי? אמר לי - לישראל ח"ו. נדהמתי למשמע אוזני ושאלתי אותו: האם ישראל יכולין לעמוד
בזה? במקום לענות לי השיב המלאך ואמר: תבוא אלי מחר ואודיע
לך צרות יותר גדולות מאלה. למה אומרים קדיש?
פרק יט למחרת סיפר לי על גזירות קשות ורעות, ואמר לי שבכל יום
ויום מתחדשות עליהם צרות קשות יותר. שאלתי אותו: מה תקנתם? אמר לי: כשישראל נכנסים לבתי כנסיות ובתי מדרשות ועונים
"אמן יהא שמיא רבה מברך" בכל כוחם מניחים אותם מלאכי מעלה
לצאת מגזירות אלה. בגלל הכח
המיוחד הזה שיש באמירת הקדיש, תיקנו חכמים לצאצאי הנפטר לומר קדיש זה
במשך קרוב לשנה כדי לתקן את מעשיו שעשה בעולם. אך הקדיש אינו רק להציל
מגזירות קשות. יש בו גם כח להוסיף מעלה על מעלה. ולכן אומרים קדיש בכל
שנה ושנה ביום האזכרה. ועל שכר
אמירת קדיש נשמע ממקרה שקרה בדור שעבר. שני אנשים שמלאכתם היתה לקנות בגדים יפים וחפצים ישנים,
הלכו אצל משפחה אחת מהגויים לקנות ממנה דברים מסוימים. בהיותם בדרך עברו
ע"י קהל מתפללים בבית הכנסת שהיה חסר להם עשירי למניין עבור קדיש
וקדושה. ביקש אחד המתפללים משניהם שייכנסו להשלים מניין. אחד מהם אמר:
אין לי זמן להתעכב וצריך אני להמשיך בדרכי. אך השני שם בטחונו בהקב"ה
ונשאר להשלים מניין, ענה אמנים ויצא למחוז חפצו. כשהגיע לבית המשפחה,
ראה שחברו קנה כבר את כל הדברים הטובים ונשארו רק דברים פחותי ערך. בכל
זאת החליט האיש לקנותם כדי לא לחזור בידיים ריקות הביתה. בהגיעו לביתו
פתח אחד הכרים שקנה, והנה להפתעתו ולתדהמתו מצא בתוכו, מרגלית אחת. שמח
האיש לקראתה ורץ לספר לאשתו. הציעה לו אשתו שילך לסוחר אבנים טובות ומרגליות
שיעריך את שוויה. הלך אצל הסוחר ושאל לשווי המרגלית. אמר לו הסוחר שהמרגלית
שווה חמישים זהובים. הסכים האיש למוכרה לסוחר באותו סכום. כששמעה אשתו
על העסקה אשר עשה לא הסכימה לכך וטענה שהיא שווה יותר, וביקשה ממנו שיחזיר
את הכסף ויקח בחזרה את המרגלית. לא ידע בעל הבית מה לעשות והלך לרבנו
יוסף חיים ה"בן איש חי". סיפר לו את כל המעשה שהלכו הוא וחברו
לקנות את החפצים הישנים ושבדרך נכנס הוא להשלים מניין וכו'. ענה הרב
ואמר לו: הסכום שקיבלת הוא הסכום המגיע לך. אתה ענית אמן על חצי קדיש
שיש בו חמישה אמנים, וחז"ל אמרו ששכר העונה אמן בעולם הזה הוא עשרה
זהובים, לכן קיבלת חמישים זהובים במזומן בעולם הזה והקרן קיימת לך לעולם
הבא.
|
