|
פרק יג
אוהבי הייסורים פרק יג אוהבי הייסורים מסופר בגמרא
על רבי יהודה הנשיא שהיה נשיא ישראל עשיר וחכם גדול, שאמר: חביבין ייסורים! קיבל רבי
יהודה הנשיא על עצמו שלוש עשרה שנה של ייסורים - שש בחולי הכליות ושבע בחולי השיניים. ייסורין
של רבי על ידי מעשה באו ועל ידי מעשה הלכו. על ידי מעשה באו: פעם אחת הובילו עגלת בקר לשחיטה, אך
היא ברחה מידי בעליה לתוך כנף מעילו של רבי, והחלה לגעות. אמר לה רבי: לכי לשחיטה, בשביל כך נוצרת! ועל ידי מעשה הלכו הייסורים. יום אחד היתה שפחתו של רבי מנקה את ביתו במטאטא. פתאום
ראתה בני חולדה קטנים בחדר וגירשה אותם במטאטא, ראה זאת רבי ואמר לה: עזבי אותם! כתוב (תהילים קמ"ה)
"ורחמיו על כל מעשיו". אמרו בשמים: הואיל ורבי מרחם על הבריות, אף אנו נרחם
עליו. אבל - אומרת
הגמרא - ייסוריו של רבי אלעזר בן רבי שמעון היו יותר מקובלים אצל הקב"ה
מהייסורים שקיבל רבי, מפני שייסוריו של ר' אלעזר מאהבה באו ומאהבה הלכו. כל השנים
שרבי אלעזר היה מתייסר בייסוריו לא היה אדם מת שלא בזמנו. כל השנים שרבי
התייסר בייסורים לא הצטרכו בעולם לגשם, ואע"פ שלא ירד גשם היתה
האדמה לחה, וכשהיו עוקרים צנון אחד היתה הגומא מתמלאת מים. ייסוריו
של רבי אלעזר, בנו של רבי שמעון בר יוחאי, באו באהבה על ידי מעשה, מספרת
לנו הגמרא: יום אחד פגש ר' אלעזר את הממונה מטעם המלך לתפוס גנבים,
והסביר לו... כיצד ללכוד גנבים. שמע על כך המלך ומינה את ר' אלעזר לתפקיד
מיוחד. הוא היה בלש דרך מיוחדת היתה לו ללכוד גנבים. היה הוא מסתובב בשעות
היום בבתי קפה וכד' שלח לו ר' יהושע בן קרחא ואמר לו: עד מתי אתה מוסר את
עם אלקינו להריגה? ענה לו ר' אלעזר: קוצים אני מכלה מהכרם - אני תופס ולוכד
את האנשים מישראל אוהבי הייסורים
פרק יג שמזיקים לעם ישראל. אמר לו ר' יהושע: יבוא בעל הכרם ויכלה את קוציו - יבוא
הקב"ה ויבער את הרשעים מעם ישראל. יום אחד הלך ר' אלעזר בדרך ופגש בו כובס אחד. החל הכובס
להקניט את ר' אלעזר ניסו אנשים אחדים להרגיעו ואמרו לו שאותו אדם חוטא גדול
היה, והיה מגיע לו עונש מוות על חטאים גדולים שעשה. הוא ובנו באו על
נערה מאורסה ביוה"כ. הניח ידו על אך ר' אלעזר לא קיבל את דבריהם של האנשים בוודאות והחליט
לבדוק בעצמו אם שתה ר' אלעזר משקה שמפיל תרדמה על האדם וביצעו את בקשתו,
הוציאו חתיכות שומן עם בשר מגופו. הניח אותן בשמש לבדוק אם יסריחו. למרבה
הפלא - לא הסריחו חתיכות השומן שהוצאו מגופו של רבי אלעזר. אז הוכח לרבי
אלעזר שהוא לא חטא נגד הכובס. אולם למרות כל זאת לא הסתפק בכך ר' אלעזר ולא נרגע.
התפלל ר' אלעזר שיבואו עליו ייסורים לכפר על מה שעשה. הייסורים שהגיעו
היו נוראים והוא סבל מהם רבות. ביקש ר' אלעזר מהייסורים שיבואו אליו
רק בשעות הלילה. בשעות הבוקר ביקש הוא: "לכו לכם ייסורים כדי שלא
תפריעו לי ללמוד תורה". בכל לילה היה מתענה ר' אלעזר מייסורים ולא התלונן עליהם.
בבוקר היתה אשתו מחליפה את הסדינים ואת המצעים שעליהם שכב. הם היו מלוכלכים
מרוב הפצעים והדם שהיה יורד ממנו. במשך היום היה ר' אלעזר אוכל מאכלים
מיוחדים בגלל מחלתו, מאכלים שהיו יקרים עד מאוד. לילה אחד שמעה אשתו של ר' אלעזר שבעלה אומר "בואו
בואו ייסורים, בואו אחי פרק יג
אוהבי הייסורים ורעי". אמרה לו: רבי, אתה הוא שמביא את הייסורים
עליך! אתה מכלה את ממונו של אבא בגלל מחלתך! כעסה אשתו ואמרה לו: אני
עוזבת אותך לבד והולכת לבית הורי! הלכה אשתו אל בית אביה ור' אלעזר נשאר לבד עם ייסוריו. מה עשה הקב"ה בהשגחתו? שלח אל ר' אלעזר שישים מלחים והביאו לו שישים עבדים
ובידם שישים סלים עם כל מיני מאכלים טובים ונאים. וכיצד הגיעו אותם מלחים לר' אלעזר? אותם מלחים שטו בספינתם והיו בסכנת טביעה בגלל סערה
שקמה בים. נדרו אותם מלחים, שאם הם יינצלו מאותה סכנה בזכותו של ר' אלעזר,
הם יביאו לו מתנות. ניצלו אותם מלחים ובאו לקיים את נדרם. אשתו של ר' אלעזר, אחרי ששהתה זמן מסוים בבית אביה,
נכמרו רחמיה עליו והחליטה לשלוח את בתה אל בעלה לראות מה שלומו וכיצד
הוא מסתדר בלעדיה. הלכה הבת אל אביה, נכנסה לביתה והשתוממה למראה עיניה.
ראתה שאביה, ר' אלעזר, אוכל משישים מיני מאכלים. שאלה אותו בשלומו ור'
אלעזר ענה לה: בתי, לכי ואמרי לאמך, שרכושנו עתה בבית - יותר מרכושו
של אביה. קרא ר' אלעזר על עצמו: "היתה כאוניות סוחר ממרחק
תביא לחמה". אכל ר' אלעזר את המאכלים שקיבל, הבריא וקם ללכת ללמוד
בבית המדרש. כשהגיע זמנו למות אמר לאשתו: יודע אני שחכמים כועסים
עלי מאוד בגלל תפקידי המשונה ולא יטפלו בקבורתי לאחר שאיפטר מן העולם.
לכן מבקש אני ממך שתשכיבי אותי בעליית הגג ואל תדאגי, לא יארע לי שום
דבר ולא תעלה בי רימה ותוליעה, גופי יישאר שלם. וכך באמת קרה, היתה גופתו של ר' אלעזר בעליית הגג עשרים
ושתיים שנה, לא עלתה בו רימה ולא הסריחה כלל. באחד הימים עלתה אשתו לבדוק את גופו, ופתאום ראתה שיוצאת
מתוך אוזנו תולעת. נבהלה האישה למראה עיניה ולא ידעה מה לעשות. בא אליה
ר' אלעזר בלילה בחלום ואמר לה: אשתי היקרה, אל תפחדי ממה שראית, זהו
עונש שקיבלתי על כך שפעם אחת שמעתי זלזול בתלמיד חכם ולא מחיתי נגד המזלזל. יום אחד התווכחה אשתו של ר' אלעזר עם השכנה שלה. תוך
כדי ויכוח אמרה לה השכנה: הלוואי ותהיי כמו בעלך ולא יקברו אותך כמוהו. שמעה זאת אשתו של ר' אלעזר והבינה שדבר אי קבורתו של
בעלה ידוע ברבים. בא אליה שוב ר' אלעזר בחלום הלילה ואמר לה: אם נודע
הדבר הזה, עדיף שיקברו אותי. כך גם אמרו חכמים באותו הדור: אין ראוי הדבר שכולם יודעים
שר' אלעזר מת ולא נקבר. החליטו ללכת לטפל בקבורתו. ליתר חיזוק בא באותם
ימים גם אביו של ר' אוהבי הייסורים
פרק יג קבור?! הלכו חכמים לקוברו ומצאוהו שלא עלתה בו רימה ותוליעה,
ואף בשרו לא הסריח. בני אותו מקום (עכברא) שהיה גר בו ר' אלעזר, לא רצו
לתת לחכמים את גופתו מה עשו? בערב יום הכיפורים, כשבני הכפר היו עסוקים וטרודים בהכנות
ליום הקדוש, הוציאו בסופו של דבר קראו חכמים לנחש: "נחש, נחש, פתח
את פיך ושחרר את זנבך וייכנס בן אצל אביו". הסתלק הנחש מפח המערה,
נכנסו חכמים והניחו את ר' אלעזר ליד אביו, יש דרכים
שונות להגיע למדרגות כאלו גבוהות בעבודת ה'. דרך אחת היא דרך הייסורים.
ולכן בחרו רבי יהודה הנשיא ור' אלעזר ב"ר שמעון ועוד אחרים בדרך
זו. אין זה אומר שאדם צריך לחפש להביא על עצמו ייסורים כמו ר' אלעזר,
כיוון שאין אחד מאיתנו במדרגה של קדושה כמוהו, אך אם מגיעים על האדם
ייסורים לא יבעט בהם, אלא ידע שהם מזככים ומטהרים את רוחו, וידע לקבלם
באהבה.
|
