|
פרק יד
מה קורה עם כל הדמעות? פרק יד מה קורה
עם כל הדמעות? אישה מסכנה קשת יום ומרת נפש
הגיעה לביתו של הרב אריה לוין זצ"ל ובקשה בפיה: הרשה נא לי, כבוד
הרב, לישב בביתך ולבכות בפניך. לשבת, בבקשה. לבכות - גם זאת אפשר, אך לא לפני אלא לפני
הקדוש ברוך הוא, השומע קול בכיות ומאזין לשוועת בני ישראל. ישבה אותה אישה מול הרב וגעתה בבכי וללא הפוגה. תוך
כדי בכייתה סחה לו את צרותיה על בעלה שחולה אנוש הוא. אל נא תבכי - מנסה לנחמה הרב - הקב"ה יחוס וירפא.
לכי לביתך לשלום ובעזרת ה' יהיה טוב. מספר ימים לאחר מכן, שוב סרה אליו אותה אישה ונכנסה לחדרו, כשהיא ממררת בבכי מר. וסיפרה
לו כי בעלה הסתלק לבית עולמו. הושיבה ר' אריה על כיסא, נחמה ועודדה בדברים היוצאים
מן הלב ונכנסים אל הלב. אקבל נחמתך - אך ורק אם תאמר לי מה עלה בגורלן
של אלפי דמעותי, שבהן הרטבתי החזיר לה ר' אריה ואמר לה: בתי היקרה, לאחר מאה ועשרים
שנה, כשתגיעי לפני בית דין של מעלה, תיווכחי לדעת כמה גזרות קשות על
ישראל בוטלו בגלל אותן דמעות טהורות שזלגו מעינייך. אין דמעה אובדת,
והקב"ה סופר ומונה את אותן הדמעות ושוב פרצה אותה אישה בבכי, אולם הפעם בדמעות של שמחה
וחיוך קל נראה על פניה. לימים נכנסה שוב האלמנה לפתח ביתו של הרב ואמרה
לו: רבי, ר׆וני שתאמר לי שוב את אותן מילים יפות: מה עלה בגורל
דמעותי?
|
