|
פרק יב
מפני מה באים על אדם יסורים? פרק יב מפני באים על אדם ייסורים? אמר רבי
חייא בר אבא - כל הייסורים קשים וייסורים של עוני קשים מכולם. כל היסורים
באים והולכים למקומם ומתחדש הגוף כמות שהיה, אבל ייסורים של עוני מחלישים
עיניו של אדם, שנאמר: "עיני דאבה מני עוני" (תהילים פ"ח). מעשה בחסיד אחד שקיבל על עצמו שלא יקבל מתנה משום אדם.
היה לו בגד אחד וסדין אחד, וכל לילה היה עומד ובוכה ומתחנן לפני הקב"ה
ליתן לו לחם לאכול ובגד ללבוש. יום אחד נגלה אליו אליהו הנביא זכור לטוב בדמות ערבי,
ועמד מולו. ראה אליהו את החסיד מתאנח על גורלו, אמר לו: רוצה אתה שאלווה
לך שני זהובים ותקנה בהם בגדים ודברי מאכל? אמר לו החסיד: כן. נתן לו אליהו הנביא את שני הזהובים,
הלך החסיד וקנה בהם בגדים ודברי מאכל לו ולבני ביתו. ביום השני בא אליו שוב אליהו הנביא בדמות ערבי ונתן
לו שני זהובים נוספים בהלוואה וכן בכל יום ויום, עד שלא עברה השנה ואותו
חסיד התעשר עושר גדול. התעשר אותו חסיד ושכח את חסידותו, תפילתו לא היתה אותה
התפילה מעומק הלב ובתחנונים כמו שהיתה בזמן חסידותו. ראה זאת הקב"ה ואמר לאליהו הנביא: חסיד אחד גדול
היה בעולמי ואבד בגללך. הלך אליהו הנביא וראה אותו עוסק וטרוד במלאכתו.
אמר לו: אני הוא שהלוויתי לך את שני הזהובים הראשונים, עכשיו אני מבקש
ממך להחזיר לי אותם. חיפש העשיר את שני הזהובים והחזירם לו. לא עברה
שנה ואותו אדם ירד מנכסיו וחזר למצבו הראשון. חזר האיש אל החורבה שגר
בה, היה בוכה על מזלו שירד והתפלל להקב"ה. בעודו עומד ומתפלל מתוך שברון לב, בא אליו אליהו הנביא
ושאל אותו: על שום מה אתה בוכה? אמר לו החסיד: אוי לי שנהפך עלי הגלגל
וירדתי מנכסי ומהעושר שהיה לי. אמר לו אליהו: נשבע אתה שאתה חוזר למידת חסידתך ולתפילתך,
אם אחזיר לך את שני הזהובים? ענה לו: כן. נתן לו אליהו
את שני הזהובים. מאותו יום והלאה העשיר החסיד ונשאר בחסידותו. ועל כגון
זה אמר הפסוק "אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו". כי
"יש עושר שמור לבעליו - לרעתו". מפני מה באים על אדם ייסורים?
פרק יב אמר ר' אלעזר
בן יעקב: "צריך אדם להודות להקב"ה בזמן שהייסורים באים עליו,
שהייסורין מקרבים את האדם אל הקב"ה - שגורמים לו לתקן את מעשיו
ודרכיו. שהרי הקב"ה מביא ייסורים דווקא על האדם שהוא אוהב - "כי
את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה" - כשם שהאב אוהב את בנו,
מוכיח אותו כשהולך בדרך לא טובה, כך הקב"ה מביא ייסורים על האדם
כדי שיתקן את מעשיו. ר' תנחומא
אומר: "מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו" - מה יש לו לאדם להתאונן
על בורא עולם כאשר באים עליו יסורים. צריך הוא ללכת ולהסתכל בחדרי ליבו
וידע שהייסורים באו עליו בגלל עוונותיו. משל למה הדבר דומה? לאדם שהפקיד פיקדון אצל חברו, ולקח
משכון בערבות. יום אחד אמר לו חברו: תן לי מה שהפקדתי אצלך. אמר לו חברו:
תן לי קודם את המשכון ואח"כ אתן לך את הפקדון. כך אומר הקב"ה לאדם: הפקדתי אצלך את התורה, ונשמתך
משכון בידי. אם לא תשמור טוב על פקדוני, לא אשמור על משכונך. יש ייסורים
שבאים לכפרה על העולם כולו, ויש ייסורים שבאים להעלות את האדם למדרגות
עילאיות כמו עשרת הנסיונות שנתנסה אברהם אבינו. שהם מיישרים את האדם,
ומוציאים ממנו מידות מגונות שבו. וכך כתוב
בגמרא: אמר רבי שמעון בר יוחאי: טובים ייסורים, ששלוש מתנות
ניתנו לישראל על ידי ייסורים ואלו הן: תורה, וארץ ישראל ועולם הבא. רבי יוסי בר יהודה אומר: חביבים ייסורים לפני הקב"ה,
ששמו של הקב"ה נקרא רק על מי שהייסורים באים עליו, והוא עומד במבחן
שנאמר: "כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלקיך מיסרך". וכן כתוב
על איוב שבאו עליו ייסורים קשים ביותר. אילו כבש איוב כיוון שבאו עליו ייסורים, התחיל איוב מבעט וצועק על
הקב"ה. אמר לו הקב"ה: חבל, חבל איוב! הפסדת דבר שעתיד הייתי
לתת לך, אם היית יודע לקבל ייסורים באהבה. ומספרים
בעלי המוסר על כך מעשה שהיה: מעשה ביהודי אחד שהיה שר אוצרו של המלך והיה אחראי לתת
כסף לכל שר משרי המלך לפי צרכיו וצורכי המדינה. יום אחד בא אליו שר חשוב משרי הממלכה וביקש לקבל סכום
כסף גדול לדבר שאינו חשוב כלל וכלל. סירב שר האוצר לבקשת שר המלך ולא נתן לו את מבוקשו.
כעס אותו שר כעס גדול פרק י"ב
מפני מה באים על אדם יסורים? והחל להעליב את שר האוצר היהודי ולכנותו בכינויי גנאי.
לא נרגע אותו שר חצוף, ושלף את חגורתו מתוך מכנסיו והחל להלקות את שר
האוצר היהודי מלקות, אחת ושתים... ועוד ועוד עד עשרים מלקות. סבל היהודי
את כאבו בדומיה וחיכה עד יעבור זעם. אחר מעשה הלך שר האוצר אל המלך ושאל
אותו: האם ליתן מתוך קופת המדינה הריקה סכום כסף גדול לאותו שר חצוף?
ענה המלך: בוודאי ובוודאי שלא. ואז סיפר היהודי למלך את אשר עולל לו
אותו שר חצוף על שסירב לתת לו כסף מאוצר המלכות. כעס המלך כעס גדול, קרא לאותו שר, ונזף בו קשות על מה
שעשה לשר האוצר היהודי. לא נרגע המלך עד שהטיל עליו קנס ואמר לו: אדוני
השר, שלם מכספך קנס ליהודי מאה דינרי זהב על כל מכה ומכה שהכית אותו,
שאם לא כן תוטל לבית הכלא כאחד הפושעים הנבלים. פחד אותו השר ושילם מיד מכיסו את אלפיים דינרי הזהב
ליהודי כנגד עשרים המכות שהכהו. כשבא היהודי לביתו, שמעה אותו אשתו נאנח קשות. אמרה
לו אשתו: איני מבינה אותך. כשקיבלת מכות לא נאנחת, ועכשיו כשקיבלת כסף
הינך נאנח? אמר לה: אני נאנח על כך שלא קיבלתי יותר מכות. אילו
ידעתי שכל מכה גוררת בעקבותיה מאה דינרי זהב, הייתי אומר לו: תכה עוד
ועוד. כך הם הייסורים
הבאים לאדם בעולם הזה. אילו ידע האדם כמה ייסורים אלו מזככים אותו ומטהרים
אותו ומגדילים חלקו לעולם הבא, היה שמח בהם ומברך עליהם בשמחה כשם שמברך
על הטובה. אמר רבי יהודה בן סימון: אברהם תבע זיקנה מהקב"ה
וקיבל. אמר אברהם לפני הקב"ה - רבון העולמים, אדם ובנו נכנסים למקום
אחד ואין אדם יודע את מי לכבד, אין הבדל בין מראה האב לבנו. אם תביא
על האב זיקנה ידעו כולם מי האב ומי הבן. אמר לו הקב"ה: אברהם, דבר טוב בקשת וממך אני מתחיל. מתחילת ספר בראשית עד אברהם לא מוזכרת זיקנה, כיוון
שעמד אברהם, נתן לו זיקנה - "ואברהם זקן בא בימים". יצחק תבע ייסורים מהקב"ה וקיבל. אמר יצחק לפני
הקב"ה - ריבון כל העולמים, אם ימות אדם בלי ייסורים בעולם הזה,
איך יבוא נקי לעולם האמת? אמר לו הקב"ה: יצחק, דבר טוב ביקשת וממך אני מתחיל. מתחילת ספר בראשית עד יצחק לא מוזכר אדם שקיבל ייסורים,
כיוון שעמד יצחק נתן יעקב תבע את החולי מהקב"ה וקיבל. אמר יעקב לפני
הקב"ה - ריבון העולמים, אדם אמר לו הקב"ה: יעקב, דבר טוב ביקשת וממך אני מתחיל. מתחילת ספר בראשית עד יעקב לא נאמר על מישהו שהיה חולה,
כיוון שעמד יעקב מפני מה באים על אדם ייסורים?
פרק יב למות נתן לו חולי - "ויאמר ליוסף הנה אביך חולה". כח מיוחד
היה לחכמי ישראל לראות בכל מצב קשה את המעלה המיוחדת שבו, כח שהשפיעו
אותו גם על אחרים. וכך מסופר בגמ': רבי חמא ראה אדם עיוור שעוסק בתורה, אמר לו: "שלום
עליך בן חורין". שאל אותו העיוור: מהיכן שמעת שהייתי בן עבדים,
שאתה קורא לי בן חורין? אמר לו: שאתה בן חורין לעולם הבא. שהרי כתוב
על עבד כנעני שיוצא לחירות אם אדונו מוציא את עינו דבר זה
לימדו רבותינו רק לאחרים. אלא אף הם עצמם ידעו לקבל ייסורים באהבה ועל
|