|
פרק ג
יש קונה עולמו בשעה אחת פרק ג' יש קונה
עולמו בשעה אחת
מסופר בגמרא על גוי שהתגייר וזכה לעולם הבא בשעה אחת. בתקופת שלטון הרומאים היה קיסר ששנא את ישראל
וחיפש דרכים להציק להם ולהשמיד אותם. יום אחד שאל את החשובים שבממלכתו
מי שעלתה לו מכה ברגלו יקטענה ויחיה, או ישאירנה ויצטער?
אמרו לו: יקטענה ויחיה. היה אחד מהשרים ששמו קטיעא בר
שלום, שהבין שכוונת המלך ל"עם ישראל" שהוא כ"מכה"
למלכות הרומאים, ולכן אמרו השרים שצריך להשמידם. אמר קטיעא בר שלום למלך:
אין אתה יכול נגד עם ישראל, שכתוב: "כי כארבע רוחות השמים פרשתי
אתכם", כשם שאי אפשר לעולם בלא רוחות כך אי אפשר לעולם בלא ישראל. ועוד אמר לו: אדוני המלך, אם
תשמיד את עם ישראל יקראו לממלכתך "מלכות קטועה", מלכות שחסר
בה עם אחד. ואין זה לכבודך. ראה קטיעא שאין המלך משוכנע
לגמרי והוסיף ואמר לו: אדוני המלך, עם ישראל פזור בכל העולם, ואין אתה
מושל על כולם, אפילו תשמיד את אלה שבממלכתך יישארו חלק במקומות אחרים
והם ידאגו לזכור את מעשיך הרעים. אמר לו הקיסר: נכון אמרת! לא
נקטע את הרגל, לא נשמיד את עם ישראל. אבל החוק הרומי אומר, שכל מי שמנצח
את המלך אחת דינו להמית, דינו להיות מושלך לבית מלא עפר, מפני שבושה
היא למלך שיאמרו: "זהו פלוני שניצח את המלך". הלכו להוציא להורג את קטיעא
בר שלום. אמרה לו שפחה רומית אחת ברמז, (שלא יבינו השומרים): "אוי
לספינה שהולכת ולא נותנת מכס", והתכוונה לומר, אוי לך וחבל לך קטיעא
בר שלום שאתה הולך למות בלי להתגייר ובלי לעשות ברית מילה. מה עשה? מיד מל את עצמו, כיצד עשה וכו'
ואמר: כל נכסי מוקדשים לחכמי ישראל, לר' עקיבא וחבריו שילמדו בהם תורה
ויעשו בהם מעשים טובים. מיד יצאה בת קול ואמרה: קטיעא בר שלום מזומן
לחיי העולם הבא. בכה רבי ואמר: "יש קונה עולמו בשעה אחת ויש קונה
עולמו בכמה שנים". ועוד אחד
שקונה עולמו בשעה אחת והוא יהודי שחזר בתשובה ושמו ר' אלעזר בן דורדיא. אמרו על אלעזר בן דורדיא שלא
הניח זונה אחת בעולם שלא בא עליה. יום אחד שמע שיש אישה אחת בכרמי הים
והיתה נוטלת כיס דינרין של זהב בשכרה. נטל כיס דינרין והלך. בדרכו נתקל
בשבעה נהרות, עבר אותם והגיע אליה. בשעת מעשה אמרה לו: אין מקבלים את
אלעזר בן דורדיא בתשובה. כששמע כך נכנסו הדברים בליבו,
הרהר בהם, והרגיש שהגיע בשפלותו למדרגה שאין נמוכה ממנה. יש קונה עולמו בשעה אחת
פרק ג החליט אלעזר בדעתו לשוב בתשובה
שלמה. הלך וישב בין הרים וגבעות ואמר: הרים וגבעות, בקשו עלי רחמים. אמרו לו: עד שנבקש עליך רחמים
נבקש על עצמנו. שנאמר: "כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה". הלך אלעזר בן דורדיא ואמר: שמים
וארץ, בקשו עלי רחמים. אמרו לו: עד שנבקש עליך נבקש
על עצמנו. שנאמר: "כי שמים כעשן נמלחו והארץ אמר אותו איש: חמה ולבנה, בקשו
עלי רחמים. אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך
נבקש על עצמנו. שנאמר: "וחפרה הלבנה ובושה החמה". ניסה אותו אדם את מזלו פעם נוספת
ואמר: כוכבים ומזלות, בקשו עלי רחמים. אמרו לו הכוכבים: עד שנבקש רחמים
עליך, נבקש על עצמנו, שנאמר: "ונמקו כל צבא השמים". אחר שראה כל זאת אמר: "אין
הדבר תלוי אלא בי". הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה
עד שיצאה נשמתו. יצאה בת קול ואמרה: "רבי אלעזר בן דורדיא מזומן
לחיי העולם הבא". בכה רבי ואמר: "יש קונה עולמו בכמה שנים
ויש קונה עולמו בשעה אחת". ועוד אמר רבי: לא די לבעלי תשובה
שמקבלין אותם, אלא אפילו קוראים להם "רבי". וכן מסופר
במדרש על בוגד אחד שנקרא יוסף משיתא שהיה עוזר לרומאים בזמן שכבשו את
ארץ ישראל ובאו לשרוף את בית המקדש. גם הוא זכה למדרגה עילאית בשעה קצרה. בוגד זה, יוסף משיתא, היה ביחד
עם גדודי הרומאים שנכנסו לבזוז את בית המקדש. בשעה זו שהגיעו לבית המקדש,
פחדו הרומאים להכנס להיכל וביקשו מיוסף משיתא שייכנס במקומם. כשראו שהוא
חושש מכך, הבטיחו לו שכל מה שיוציא מבית המקדש יהיה שלו. נכנס יוסף משיתא ולקח את מנורת
הזהב והוציאה לחוץ. ראו הרומאים את יופיה והדרה של מנורת הזהב וחזרו
בהם מהבטחתם. אמרו לו: לא מתאים לך לקחת חפץ כזה חשוב. תיכנס פעם נוספת
ובפעם זאת מה שתוציא יהיה שלך. אך...עתה אחרי שראה יוסף משיתא את הקודש
ואת מנורת המקדש, וראה את בוגדנותם של "חבריו" הרומאים, נכנסו
בו הרהורי תשובה ולא הסכים להיכנס פעם נוספת לבית המקדש. ראו כך הרומאים
וניסו לשדלו בכל דרך שהיא שייכנס. הבטיחו הם לו שיתנו לו לגבות מכס מכל
ישראל שלוש שנים, וכל מה שיגבה יהיה שלו. גם שוחד כסף ענקי זה לא הזיזו
מדעתו ולא הסכים להיכנס שנית לבית המקדש. מה עשו "חבריו" הרומאים?
לקחוהו והניחוהו ב"חמור של חרשים" שהוא כלי שמגרדים בו את
העצים ומחליקים אותם, והיה החמור רץ והיו המסמרים נכנסים בבשרו והיה
בשרו שותת דם, ולא היה מסכים להיכנס שנית לבית המקדש. בשעה זו שהיו המסמרים
פוצעים בבשרו היה צועק יוסף משיתא: אוי! אוי לי שהכעסתי את בוראי! אוי
לי! הבין יוסף משיתא שעונש זה בא
לו על חטאיו, הוא לא צעק "אוי לי מהמסמרים". ואם מזכירים
את הסיפור על אלה שקנו עולמם בשעה אחת, אי אפשר שלא להזכיר את המעשה
של ר' חנינא בן תרדיון שהיה אחד מעשרה הרוגי מלכות, ואת המעשה של ר'
יוסי בן יועזר ובן אחותו, יקים איש צרורות. ממעשים אלו למדים חז"ל
דברים חשובים על השולח יד בנפשו, ועל כך נייחד פרק מיוחד.
|