 |
ראשיתו
של שימור
שורות אלה תגוללנה בפני הקורא
אשר לא הכיר את הדור הקודם, את ראשיתו של שימור בית החיים העתיק בצפת, אשר התחיל
לפני כארבעים שנה ואת האנשים היקרים שהיוו את היסוד למידע הראשוני על מקום ציוני
קברים בבית החיים העתיק בצפת.
בין הדברים המקשים על שחזור
ציוני קברים הוא אי מציאת לוח המצבה שכתוב בה שם הנפטר וקורותיו, שם פרטי ושם
משפחה, תאריך הפטירה, מקום הולדתו, שושלת משפחתו, האם היה ילד או בוגר, ולעתים
כתוצאה ממה נפטר, ממחלה או מרעש אדמה.
החורפים הקשים שפוקדים את צפת
אשר "זקני צפת לא זוכרים כמותם" ומקום הימצאותו של בית החיים בהרים
במדרון תלול, אשר מתנקזים אליו מי גשמים של כל העיר העתיקה, בנוסף לגשם הבא ממעל,
גורמים יחדיו לכך שכל חורף שעובר, גורף ומעלים עמו עוד שורת אבנים של מצבה ולעתים
מצבות שלמות, שנסחפות לתחתית ההר. וכך אנו נשארים ללא מצבה וללא מידע מי היה טמון
כאן.
שלוש דמויות אצילות נפש של אנשים
חכמים ונעלים בחייה של העיר צפת נתנו לנו בעבר מידע על ציוני קברים. והם:
1. הרב מרדכי זילברמן זצ"ל
2. ר' יצחק צבי הערץ זצ"ל, הידוע בכינויו "הרשל
שאמס"
3. ר' יששכר דב בער פעטמאן שליט"א
הרב
מרדכי דב זילברמן זצ"ל
כינויו של הרב זילברמן בפי
הצפתים היה ר' בערל. הוא נולד בשנת תרס"ט, בכור לאביו, שהיה רבה והראב"ד
של צפת, הרה"ג אברהם יהודה לייב זילברמן זצ"ל, משושלת רבני משפחת
זילברמן המיוחסת בצפת. הרב היה ידוע כתלמיד חכם מופלג, הבקי בכל הש"ס, ראשונים
ואחרונים כאחד. זכרונו המצלם היה ידוע לתפארת באזור הגליל.
השלטון הבריטי פנה בשעתו לרב אברהם יהודה לייב זילברמן זצ"ל ובקש בקשה
מיוחדת מהרבנות בצפת, לחלק ולעשות רישום קרקעות בגליל באותם מקומות שיש בהם
בוודאות קברי צדיקים ואשר הם נמצאים בחלקות ערביות. המשימה הוטלה על ר' בערל אשר
עשה לילות כימים כלילות באיתור ציונים או חזקה של ציוני קברים. לאחר בירור וחלוקה
ראשונית, הועבר חומר זה לבתי המשפט הבריטיים כדי לתת תוקף חוקי-מנדטורי על כך. לא
פעם נקרא מיודענו ר' בערל להעיד בבית המשפט על נכונות שייכותה של חלקה זו או אחרת
ליהודים. בשל בקיאותו הרבה בציוני קברי צדיקים בגליל, קיבלו בתי המשפט הבריטיים את
קביעותיו של ר' בערל כמעט ללא עוררין סיפור פטירתו נודע ברבים: כאשר הודיע שר
הדתות על רצונו לבקר בבית הכנסת העתיק בכורזים, יצא ר' בערל להכין ולסדר את הדרך
לביקור השר, ומעשה היה שהוכש ע"י נחש ונמצא ללא רוח חיים. הנס בסיפור הוא,
שנמצאה גופתו על אם הדרך ע"י אנשי מע"צ, שכן הדרך מצפת לכורזים ארוכה
ומפותלת ונקל היה שלא תימצא גופתו עד היום. כיום, כאשר אנו מסתובבים בצפת ובגליל
ורואים את הציונים המפוארים על קברי הצדיקים, נדע שחלקם הגדול נקבע או חודש בשעתו
ע"י ר' בערל. ר' יצחק הירש הערץ - הידוע בכינויו ר' הרשל שאמס זצ"ל ר'
הרשל שאמס, ששמו המלא היה יצחק הירש הערץ, היה למקור בלתי נדלה לציוני קברים. הוא
היה מזקני האחרונים של הדור הקודם. בקיאותו הרבה באיתור ציונים נבעה מידיעות ששמע,
קיבל או זכר מספרי חברא קדישא על ציונים בבית החיים העתיק. הוא נהג לחלק את בית
החיים לא על פי החלקות הקיימות,אלא על פי חלקות אנשי הכוללים, שנסתייעו בכספי
החלוקה, שכן כל חצר דאגה לאנשי הכולל שלה ואף לאחר מאה ועשרים השתדלו לטמון את
הנפטר בחלקת הכולל או סמוך לה, ולכן שאלתו הראשונה היתה לאיזה כולל הנפטר היה
שייך. ר' הרשל שאמס היה אחד ממנהלי חברא קדישא של העדה האשכנזית בצפת, ועמו עבד ר'
משה יהודה קירשנבאום, ושניהם ניהלו רישום של נפטרי חברא קדישא. שנים רבות ומאמצים
עליונים הושקעו כדי לברר מה עלה בגורלם של ספרי חברא קדישא בצפת, אך חומת הברזל
שעמדה אז נשארה גם היום. ואילו היינו משיגים את ספרי החברא קדישא, היינו שופעים
ומאירים את בית החיים העתיק באור ובשפע חדש של מידע על ציוני קברים. בנוסף לבקיאותו של ר' הרשל שאמס בקברי צפת, יצא
שמו למרחוק "כבעל הרפואות". ידוע היה שאם למישהו מאנשי צפת והגליל היה
שבר או נקע בגופו (בידיו, ברגליו, בצלעותיו), הוא היה מגיע לר' הרשל, ומיודענו היה
מרפא שבר זה בידיו, ולפלא היה, שלאחר טיפול הפציינט ע"י עשר אצבעותיו של ר'
הרשל, נרפא האדם ולא נודע כי בא שברו אליו והוסיף ואזר כח על כח מכוחו הראשון. האם
שמעתם על ייחודה של סוכתו של ר' הרשל שאמס, שיצאה שמעה בכל הגליל? לכו לכם אל זקני
צפת הנותרים לפליטה ושאלו על סוכתו של ר' הרשל שאמס.
ר'
יששכר דב בער פעטמאן
בשנת תש"ט - 1949, הגיע ר'
פעטמאן לצפת, יהודי בעל נשמה
וירא לדבר ה'. שעות ארוכות היה בוער כלפיד וכואב את כאבו של ביזוי וחורבן בית
החיים העתיק. "מדוע אינכם פועלים לשחזור קברי צדיקים?" שאל פעמים אין
ספור, "מדוע אין שומר בבית החיים, כנהוג בקהילות יהודיות?" נפשו של ר'
פעטמאן נקשרה בבית החיים ובצדיקי עולם הטמונים בו. כותל המזרח בבית החיים שמור לר'
פעטמאן.
ראשית הדרך כדי לגרום לזעזוע
והתייחסות לבית החיים, פנה ר' פעטמאן לעיתונות. בכתבת תחקיר ב"ידיעות
אחרונות" בחורף תשכ"ב הופיעה כותרת ענק אודות העזובה וההרס בבית החיים:
" מי האחראי לביזיון ולחילול בית הקברות בצפת? " ולצידה של כותרת זו
תמונה מרכזית שבה הוא יוצא מאחד ממערות הקבורה ועצמות אדם בידו, ובתמונה השנייה
עצמות מתגלגלות בבית החיים.
במקביל, נעשו פניות לשר הדתות
דאז, ד"ר זרח ורהפטיג, לרבנות הראשית והמקומית, לבית הדין שיורה על איסור
קבורה בבית החיים העתיק בשל העדר מקום פנוי לקבורה. לקח זמן רב ועבודה יום יומית עקשנית
עד שנושא ההזנחה וביזיון בית החיים חדר למודעות של הממונים והאחראים. תרומתו
המיוחדת של ר' פעטמאן היתה, שהוא ערך ורשם את המצבות ואת אשר כתוב עליהן, הוא חילק
את בית החיים לכ"ד אזורים שנראו לו, ציין בכל אזור ואזור את המצבות וכן כיצד
ניתן להגיע אליהן. עבודה קשה זו נעשתה על ידו בחורף ובקיץ משעות הבוקר המוקדמות
ועד השקיעה בסבלנות מירבית ובקשיים מרובים. בודדים הם האנשים, שהיו עושים עבודה זו
לשם שמים וללא שכר. לא פעם תמהו עליו הצפתיים, מה האדם הזה עושה בציוני קברים? וכי
זמן מיותר לו?
ר' פעטמאן ערך מספר תוכניות לביצוע
בבית החיים העתיק, אך לא הסתייע הדבר ותוכניותיו המרובות והמעולות לא יצאו לפועל
הן מחוסר תקציב והן מחוסר רצון מצד הרשויות, שעסקו בנידון. למרות מספר הפעמים שבהן
נפגש ר' פעטמאן עם הרשויות המוסמכות, לא צמחה ממפגשים אלה הישועה לבית החיים
העתיק.
תחילת העשייה בבית החיים העתיק
1.
לאחר מאמצים
והחדרת תודעת שימור בית החיים לרשויות המוסמכות הוצא צו האוסר על הטמנת נפטרים
בבית החיים העתיק. החל משנת תשכ"ב - 1962 נקבע בבית החיים החדש מקום קבורה אשר
בו אנו טומנים עד היום.
2.
נבנו המדרגות מבית כנסת האר"י הספרדי למקווה האר"י.
3.
שוחזר מקווה האר"י בחלקו הפנימי, דבר שיאפשר
לטהר נפטרים במקווה האר"י
4.
נבנה גשר עילי, המקשר בין המקווה לבית החיים החדש
(הגשר ידוע בכינויו גשר פיזם, שהיה אז מנהל המחלקה הטכנית). הגשר, שהוקם ללא תכנית
והשגחת מהנדס, התמוטט באחד החורפים הקשים של צפת. מאז התמוטטותו הופסקה טהרת
הנפטרים במקוה האר"י והועברה לבית החולים.
5.
שוחזר הקטע הראשוני המחבר בין בית החיים הצבאי לקבר
האר"י. נבנתה רחבת צפייה הנמצאת כיום ליד בית החיים הצבאי (שני החדרים
הקטנים). שוחזר השביל מבית החיים הצבאי עד לאנדרטת עולי הגרדום, כולל האנדרטה עצמה
והרחבה סביבה בפיקוחו של מהנדס עיריית צפת לשעבר, האדריכל יעקב יהודה, ששקד והוציא
מתחת ידיו פתרון נאה כרחבה צפה באוויר, הבנויה על יסודות מוצקים ומונחים על הקרקע.
6.
בשלב מאוחר יותר נבנה השביל המקשר בין קבר
האר"י לקבר מרן הבית יוסף.
7.
נבנתה חומת מגן סמוכה לבית הכנסת האר"י הספרדי,
וזאת כדי למנוע התמוטטות ההר על בית החיים. הוחדרו חביות לאורך עשרות מטרים בתוך
ההר ומולאו בבטון מזוין. עדות לכך נראית היום, חביות חלודות בסמוך לבית הכנסת
האר"י.
8.
נעשה ניסיון ראשוני בהתחלת שחזור קברים בבטון מזוין
בצורה מלבנית בתפר, לרגלי ההר שבין בית החיים העתיק לחדש. מכיוון ששחזור זה לא תאם
את אופי המקום, הוחלט להפסיקו.
במשוך היובל... ולקראת העתיד
העליות ההמוניות שבאו לצפת עם
קום המדינה, לפני כיובל שנים, העלו גם את בעיית הקבורה בבית העלמין העתיק זרוע
הקברים מימי קדם. קשיי ההתמודדות עם בעיות קבורה חדשה בבית עלמין עתיק היתה מעל
ליכולת העיר צפת. בשנת תשכ"ב פסק בית הדין בצפת בראשות הרה"ג הרב שמחה א'
קפלן, שאסור לקבור בבית הקברות העתיק. עמו חתמו הרבי מצ'בין, הרב חזקל סרנא, הרב
ליזר יהודה פינקל והרב זלמן סורוצקין. עדותו של ר' הרשל שאמש, שהיה חבר פעיל בחברא
קדישא יותר מיובל שנים, על הגבולות של בית הקברות שנקנה בכספי הכוללים האשכנזים
בצפת ושבית הקברות הוא הקדש השייך לרבנות לבית הדין הרבני של הרב אברהם ליב זילברמן, עוד מימי הממשלה
מנדטורית, נתמכה במסמכים רשמיים. ר' מ' דב זילברמן, המפקח על המקומות הקדושים מטעם
משרד הדתות, שידע מקומם של קברים, סייע למועצה הדתית שהיתה אז בראשות מר ש' האופט,
במלאכת איתור השטח. האדריכל יעקב יהודה, שהיה מהנדס העיר צפת מאז שיחרורה, עמל על
מיפוי שטח בית העלמין.
התעניינות לאומית עם מחשבה לשמר
את בית העלמין העתיק בצפת כאתר היסטורי לאומי, הביאה להקמתה של ועדה ממלכתית
מיוחדת לגיבוש הצעות לתיכנון השיקום של בית הקברות העתיק בצפת. בוועדה שמונתה ביום
ו' בתשרי תשל"ו (12 בדצמבר 1975) על ידי שר הדתות, ד"ר יצחק רפאל, היו
אדריכלים ידועי שם ופקידים בכירים במשרדי הדתות והעבודה והיחידה למקומות קדושים.
הוועדה וצוותי העבודה שקמו
סביבה, פעלו במקצועיות במשך חמש השנים הבאות. היו סיורים במקום. נאסף חומר תעודי
חשוב. נעשו מדידות ושורטטו מפות. הוכנו ע"י האדריכל יעקב יהודה תוכניות
מקיפות ומפורטות. בריכוזו של מר זליג ברוורמן מטעם משרד הדתות ובאמצעות מהנדסי
מע"צ הוחל בביצוע עבודות הנראות גם כיום בשטח בית העלמין. למרבה הצער, לא
הושלמה המלאכה. לאחר ביצוע גידור חלקי באדר תש"ם, הופסקו עבודות השיקום של
בית העלמין העתיק בצפת, והעזובה וההתפוררות נמשכת. מצב בית העלמין העתיק בצפת
ממשיך להיות עגום ועזוב, אף כי נשאר על סדר יומו של המשרד לעינייני דתות.
בדו"ח רוה"מ על פעילות הממשלה, י-ם תמוז תשנ"ד, צוין ש"שיקום
ושיפוץ ביה"ע העתיק בצפת הוכרז כיעד ראשוני של מ' הדתות במסגרת שיקום ושיפוץ
שני בתי העלמין הלאומיים בישראל, זה שבהר הזיתים בירושלים וביה"ע העתיק
בצפת".
יהי רצון שנזכה לראות בשימורו של
בית החיים העתיק והכשרתו למקום עלייה ושפיכת סוד ושיח בפני צדיקי יסוד עולם
הטמונים בו.
 |