הקדמה
למה אדם חי? כמה
זמן חי כל אחד? למה יש צער בעולם? ועוד ועוד. שאלות
אלו נוגעות ביסוד חיי האדם, וראוי כל אדם לקבל עליהן תשובה לעמוד מול האמת כמות
שהיא. שאלות
אלו ואחרות מתעוררות לאדם כאשר הוא ניצב לפני המוות, והן מעסיקות את האדם גם
בחיי יום יום, אך הוא מדחיק אותן מדעתו. כאשר אדם לפעמים נפגש עם המוות של
קרוב משפחה, הוא נפגש לרגע עם עולם האמת, הוא מגלה מהי אמת ומהו שקר, ואז לפעמים
הוא רוצה לצעוק בכל כוחו: "רימו
אותי", ולפעמים
הוא לוחש בכאב: "רימיתי
את עצמי. רדפתי
אחרי כסף ותענוגות שלא נתנו לי אושר ושלוה. רדפתי אחרי כבוד ושררה, אך קיבלתי הבל הבלים". כאשר
אדם נפגש במוות של קרוב או ידיד או של בן משפחה, פתאום החיים פתאום
אדם מבין שכסף ועושר שאנשים רצים אחריהם כל היום, אינם חשובים, אינם יכולים לרפא
חולה אנוש, אינם יכולים ליתן לאדם חיים, ובוןדאי שלא נותנים שום משמעות לחיים. פתאום
אדם רואה שמריבות קטנות וגדולות על הבלים ושטויות היו מיותרות. פתאום
אדם רואה שהוא הזניח הרבה דברים חשובים שהוא רצה לעשותם, דברים שהוא מאמין בהם
בעמקי ליבו, אך טרדות החיים מנעו אותו מהם. בשעה
זו נפתחות עיניו של האדם לראות את החיים כמו שהם באמת. בשעה
זו נפתח גם ליבו. בשעה
זו יכול הוא גם לקבל תשובות על שאלות החיים. אבל הוא צריך לתת תשובה שאלה אחת:
האם הוא מעדיף לחיות בשקר, או שהוא רוצה להמשיך את האמת? ספר
זה נכתב כדי לענות על מספר שאלות יסוד של החיים מתוך מדרשי חז"ל מתוך כוונה
ליתן ראשי פרקים למחשבה. ואין יותר מתאים לפתיחה זו מאשר הדיון בשאלה: האם
אדם יודע את יום פטירתו? האם
יש יום כזה? מה
יקרה אם אדם באמת ידע את אותו יום? והאם
יש סיכוי לשנותו? יש
אנשים רבים "דתיים" או "חילוניים" שבטוחים מעל לכל ספק בכך
שימיו של אדם קצובים, שאין אדם מת מיתה מקרית. תחושה עמומה עמוקה זו, שהיא נחלת
אנשים רבים מאוד, הינה כנראה חזקה יותר מכל הגיון שכלי והיא מקננת אצל אנשים
רבים במודע או בתת מודע. בירור נקודת מוצא זו יכול להביא אותנו לשאלות עמוקות
יותר. על הקורא לדעת שבספר זה הובאו מעט מאוד מהמדרשים
הקיימים בנושאים אלו, וכל הרוצה ללמוד יבוא וילמד. 1 1 עוד יש לדעת שמדרשים רבים של חז"ל באו ללמד
רעיון פנימי מהחיים בצורת מעשה או סיפור שהרעיון מסתתר בתוכם. השתדלנו לבאר מעט
מזעיר, אך ודאי הוא שהמדרשים מכילים הרבה יותר ממה שהראינו. מדרשים אלו הובאו בספר זה לא בלשון חז"ל אך
בצמידות מירבית למקור עם קטעי קישור והסבר. בעריכת ספר זה השתמשנו בהרבה מדרשי חז"ל
המפוזרים בתלמוד ובמדרשים. מדרשים אלו נאספו על ידי הרב יהודה כהן שטרח בסידורם,
בפירושם ובעריכתם. נסתייענו רבות ב"אוצר התורה הממוחשב",
תרומת משפחת ביטון ממושב יערה, תבוא עליהם הברכה. שמואל אליהו - רב צפת
ת"ו פרק א האם
יודע האדם את יום פטירתו? פרק
א האם יודע האדם את יום פטירתו?
מספרת הגמרא: אמר דוד המלך לפני הקב"ה, "הודיעני ה' קיצי ומידת
ימי מה היא, אדעה מה חדל אני" (תהילים ל"ט) מבקש אני שתודיע לי באיזה
יום אמות. אמר
לו: גזירה היא מלפני שאין מודיעים קיצו של בשר ודם. המשיך
דוד וביקש לדעת לפחות באיזו תקופה הוא ימות. אמר
לו: גזירה היא מלפני שאין מודיעים מידת ימיו של אדם. אם
כן, שאל דוד, אמור לי לפחות באיזה יום בשבוע אמות מן העולם? אמר
לו הקב"ה: בשבת תמות. אמר
לו דוד המלך: אנא, רבונו של עולם, אמות ביום ראשון כדי שיוכלו לטפל בגופתי
ובהספדי. אמר
לו הקב"ה: אי אפשר, כבר יגיע זמנו של בנך שלמה למלוך ואין מלכות אחת נוגעת
במלכות חברתה אפילו כמלוא נימה. אמר
דוד: אם כן אני מוכן לוותר על יום אחד מחיי. אמות ביום שישי. אמר
לו הקב"ה: גם לכך אינני מסכים "כי טוב יום בחצריך מאלף", טוב לי
יום אחד שאתה יושב ועוסק בתורה, מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב על גבי המזבח,
ולכן אי אפשר להקדים מיתתך אפילו ביום. אחר
שראה דוד שאין לו אפשרות אחרת אלא לקבל את דינו של הקב"ה, היה באותה
שבת שהגיע זמנו למות, בא מלאך המוות ליטול את נשמתו. ראה מלאך המוות שדוד לומד
תורה, ולא היה יכול להמיתו. ידע מלאך המוות שרק כאשר יפסיק דוד מללמוד תורה יוכל לבצע את שליחותו. מה עשה? הלך
אל אחורי ארמונו של דוד המלך, שם היה גן של עצי נוי ועצי פירות. ניגש מלאך המוות
אל העצים, נענע את ענפיהם והשמיע רעש מיוחד המעורר תימהון. שמע דוד המלך רעש וקם
לראות מה קרה בגנו. כשעלה על אחת המדרגות נשברה המדרגה, ונפל; כשהפסיק דוד המלך
מלימודיו שלטה בו ידו של מלאך המוות. ראה
שלמה, בנו של דוד המלך שאביו בחצר, והצטער על כך שאביו נשאר האם
מותר לטלטל את אבא המת בשבת? שלחו לו תשובה מבית המדרש: לפני הכלבים הרעבים תניח
נבלה שיאכלו. ועל אביך המת שים חפץ חשוב ואז תוכל לטלטלו. זהו שנאמר: "כי לכלב
חי הוא טוב מן האריה המת". (קהלת ט' ד') (כי כלב חי האם יודע האדם את יום פטירתו? פרק
א יכול
עוד להועיל ויש בו דבר חשוב שאין באריה המת. כי מלך או צדיק שמת ובאמת מדוע אין הקב"ה מודיע כמה חיים מוקצבים
לאדם? שלוש תשובות יש בדבר. באופן פשוט, דבר זה קשור ל"בחירה החופשית".
חיי האדם תלויים גם במעשי האדם עצמו, ויכול הוא להביא על עצמו מוות לפני זמנו.
אם ידע האדם כמה זמן הוקצב לו, עלול הוא לחשוב שחייו מובטחים אפילו ישתולל. עלול
הוא להסיר מעליו אחריות למעשיו ולהרוס ולקלקל. ועוד ענו חכמים ואמרו, שרצה הקב"ה שיהיו כל ימיו
של האדם בתשובה. כאשר יודע אדם שכל שעה ושעה ויום ויום עלול להיות זמן מיתתו,
יפשפש וימשמש במעשיו יום יום. אילו היה יודע האדם את זמן מיתתו ממש, לא היה שב
בתשובה עד שהיה מגיע זמנו להיפטר מן העולם. זה מה שאמרו חכמים - "שוב יום
אחד לפני מיתתך", וכי אדם יודע מתי ימות? אלא ישוב בתשובה היום שמא ימות
מחר, ונמצא כל ימיו בתשובה. ועוד אמרו חכמים, אם יודע אדם את יום מותו, וידע שמותו
בעוד עשר או חמש שנים, לא יבנה בתים ולא יישב את העולם אלא ישקע בדיכאון ויבזבז
את כספו. אבל אדם החושב שיחיה לנצח, בונה בתים ואוסף כספים למאות שנים וכך העולם
נבנה. ואע"פ שאין אדם יודע מתי יום מותו, בכל זאת יש מי
שמרגיש שיום המוות קרב ובא. וכן
כתוב בזוהר הקדוש (ויחי רי"ז-רי"ח): אמר
רבי יוסי: שלושים יום לפני פטירתו של האדם, מכריזים עליו בעולם שעתיד הוא למות.
ומי שיודע לשמוע לבת קול - שומע. ולפעמים אפילו בעלי החיים של האדם מרגישים בכך.
ואם הנפטר הוא צדיק, מכריזים עליו שלושים יום בין הצדיקים שבגן אמר
רבי יהודה: "כשמתחילים אותם שלושים יום, דמותו של האדם נחשכת, וצלמו
מסתלק". ומסופר
בזוהר שיום אחד ישב רבי יצחק ליד פתח ביתו של רבי יהודה והיה עצוב. יצא א. כאשר תאמר דברי תורה ששמעת ממני, תאמר אותם
בשמי כדי שייזכר שמי בעולם. ב. תלמד תורה את יוסף בני. ג. תלך לקברי בכל שבעת ימי האבלות ותתפלל עלי. אמר
לו רבי יהודה: מנין לך שתמות? אמר
לו: אני מרגיש שנשמתי מסתלקת ממני בכל לילה, וחלומותי אינם בהירים לי כמו תמיד,
ועוד - כשאני מגיע בתפילת העמידה לברכת "שומע תפילה", אני מסתכל לראות
פרק א האם
יודע האדם את יום פטירתו? לא ידע רבי יהודה מה לומר
לו, הציע לו שילכו שניהם אצל ר' שמעון בר יוחאי, מאחר שהם היו מהאידרא של
רשב"י, מהקבוצה שהיתה לומדת עם רשב"י. הלכו שניהם אצל רבי שמעון בר
יוחאי ומצאוהו יושב ועוסק בתורה. נשא רבי שמעון את עיניו וראה את גוזר אני! מי שרגיל לבוא
אצלי, יבוא ויכנס! מי שלא רגיל, אל יכנס! נכנסו רבי יצחק ורבי יהודה,
ומלאך המוות נשאר בחוץ. לאחר שנכנסו רבי יצחק ורבי יהודה, ביקש רבי שמעון מבנו,
רבי אלעזר, שיישב בפתח הבית ולא יכניס לתוכו אף אחד. הביט רבי שמעון על פניו של
רבי יצחק וראה שמותו קרב. שאלו: רבי יצחק, האם ראית את דמותו של אביך ביום זה או
לא?(ומפני מה שאל אותו ר' שמעון שאלה זו? משום שבשעה שאדם מסתלק מן העולם, אביו
וקרוביו נמצאים איתו ורואה אותם ומכירם. הם באים כדי ללכת עם נשמתו
עד המקום שמגיע לו בשמים). אמר לו ר' יצחק: לא, עד
עכשיו לא ראיתי את דמותו של אבי. הבין רבי שמעון שיש עוד
סיכוי להתפלל על ר' יצחק, קם ואמר: רבונו של עולם - רבי יצחק, אחד הוא מגדולי
הדור, עם ישראל צריך אותו, אנא השאר אותו בחיים, תן לנו אותו. יצאה בת קול
ואמרה: רבי שמעון, קיבלנו את בקשתך בשמים, ורבי יצחק יישאר אצלך. אך דע לך! כאשר
יגיע זמנך להיפטר מן העולם, תביא את רבי יצחק איתך אמר רבי שמעון: לכך אני
מסכים, כך אעשה, ואני ערב לו. באותו רגע ראה רבי אלעזר את
מלאך המוות מסתלק ואומר: במקום שרבי שמעון בינתיים נמנם קצת רבי יצחק
וראה בחלום את אביו. אמר לו אביו: בני, אשרי
חלקך בעולם הזה ובעולם הבא. שאלו רבי יצחק: אבא, אמור לי מה מקומי למעלה בשמים?
אמר לו אביו: שלושה ימים
הכינו את המקום שלך, מקום מיוחד מאוד, ושמחתי בחלקך. אך היה לי קצת צער על כך שלא הספקת
ללמד את בנך יוסף תורה. אלא שפתאום אף יעקב הרגיש
בפטירתו וביקש לברך את בניו. שכאשר עמד יעקב להיפטר מן העולם, בא אברהם לימינו,
יצחק משמאלו ושכינה היתה מעליו כדי ללוותו לגן עדן. ומסביר ה"אור
החיים" הקדוש, שבאותה שעה זכה להארת נשמה מיוחדת שנאמר: "ויקרבו ימי
ישראל למות" וכו'. ביום ל"ג בעומר הגיעה שעתו של התנא רבי שמעון בר יוחאי מחבר "הזוהר" להיפרד מן העולם, באותו זמן נפטר גם ר' יצחק. כאשר עלתה נשמתו הטהורה של רשב"י לשמים ודבר פטירתו התפרסם בעיר וסביבותיה, הגיעו מן הכפר הסמוך, ציפורי, אנשים חשובים כדי לקחת את ארונו ולקוברו בציפורי. כשראו אנשי מירון כי באים לקחתו, התנגדו לדבר, רצו הם שייקבר במירון. לאחר ויכוח ממושך ראו כולם פלא גדול, כאשר רצו אנשי ציפורי לקחת את הארון התרוממה המיטה למעלה מעל כולם ולא יכלו ליגע בה. מתחת למיטה בערה אש גדולה, והחלה לנוע לכיוון המערה שבמירון.האם יודע האדם את יום פטירתו? פרק
א כל הקהל הלך אחריה ללוותה ביחד עם אנשי ציפורי, כי מן השמים הראו שמקום
קבורתו של רבי שמעון יהיה במירון. (לידו קבור עד היום ר' יצחק בכניסה לקבר מצד
ימין).
יצאה
בת קול מהשמים ואמרה: "זה האיש מרעיש הארץ". זה האדם אשר בזכותו נסתמו
כל פיות המקטרגים על עם ישראל. זה רבי שמעון, אשר הקדוש ברוך הוא שמח בו שמחה
גדולה, "אשרי חלקך"!!! ישנם צדיקים היודעים את יום פטירתם משום שהקב"ה
ממלא את שנותיהם, והם נפטרים באותו תאריך שנולדו. משה רבינו כאשר עמד להיפטר מן העולם, אמר לבני ישראל:
"בן מאה ועשרים שנה אנכי היום" - היום מלאו ימי ושנותי. ומהיכן ידע
משה שימות באותו יום? אלא שידיעה זאת שנמנעה מאיתנו, האנשים הפשוטים, היא נודעת
אצל הצדיקים שמרגישים ויודעים כל דבר רוחני. ומספרים חסידים: יום
אחד הגיע מוכס אל הבעל שם טוב והתלונן בפניו, שמזלו אינו מאיר לו פנים ופרנסתו
קשה עליו. הסתכל עליו הבעש"ט וראה שמלאך המוות רוקד אחרי האיש. אמר לו
הבעש"ט דברי כיבושין שיחזור בתשובה, אמר לו שמוטב לו שיתקן את דרכיו במקום
לדאוג על תוספת רווחים וכספים. לא הבין המוכס את דברי הבעש"ט, וחשב שהרב מכיוון שאין האדם הפשוט יודע יום מיתתו, ציוו חכמים: "בכל עת יהיו בגדיך לבנים" - אדם צריך
להשתדל תמיד שיהיה נקי מכל חטא ועוון. בכל משל משלו חכמים: מעשה
במלך שהזמין את עבדיו לסעודה בארמונו, ולא הודיע להם באיזו שעה תהיה הסעודה.
הפיקחים שביניהם התלבשו יפה וקישטו את עצמם, ולאחר מכן ישבו ליד פתאום
בא שליח המלך וקרא לכולם להיכנס לארמון. הפיקחים נכנסו מיד כשהם מקושטים, הטיפשים
איחרו להגיע וכשהגיעו היו בגדיהם מלוכלכים. שמח המלך לקראת הפיקחים וכעס על
הטיפשים. אמר המלך: הללו שהכינו את עצמם לסעודה, ישבו, יאכלו וישתו. הללו שלא
הכינו את עצמם לסעודה יעמדו ויראו. ממעשים אלו ואחרים אנו למדים שאין האדם יודע בוודאות
את יום מיתתו אך מי שהוא בעל תחושות רוחניות עדינות מרגיש הוא בזה. ובוודאי כל
אחד מאתנו מכיר מחיי הסובבים אותו אנשים שהלכו מאיתנו שחשו והרגישו שיומם קרב.
ויש מקרים שבעלי החיים חשו בזה כמו המעשה המפורסם בידידו של שלמה המלך. פעם
אחת בא אל שלמה המלך ידידו וביקש ללמוד את שפת החיות והעופות. הפציר בו שלמה
וביקש ממנו לוותר על חכמה זו שטמונה בה ברכה וגם קללה, אך הידיד עמד על שלו.
לימדו שלמה את החכמה הזו, והלך הלה לביתו שמח וטוב לב. פרק א האם
יודע האדם את יום פטירתו? למחרת
שומע הוא את התרנגולים שלו סחים ביניהם ואומרים שמחר תמות פרתו של בעל הבית. שמע
זאת הידיד ומכר במהרה את פרתו לאנשים. שמח הלה על חכמתו שעמדה לו ועלץ ליבו
בקרבו. לאחר
מספר ימים שומע אותו ידיד את בעלי החיים שבחצרו מדברים על כך שמתחת לביתו של
שכנו מצוי אוצר גדול. מיד הלך אותו ידיד וקנה את בית שכנו. חפר באדמתו ומצא את
האוצר. עתה גדלה שמחתו מאד. והלך הוא בחוצות העיר כשכובעו שמוט עבר
יום עברו יומיים והידיד מטה את אוזנו לשמוע מה ילד יום. יום אחד חש הידיד
בהתרגשות גדולה אצל בעלי החיים בחצרו. מיד שם אוזנו כאפרכסת, ולתדהמתו שומע הוא
ש... אשתו האהובה עומדת למות. לא ידע הידיד להשית עצות בנפשו. ואז בצערו למחרת,
שמע הידיד את בעלי החיים מקוננים על כך שעתיד הוא עצמו למות בעוד נרעש
ונפחד היה אותו ידיד. לא ידע מה לעשות. ולא היה יכול למכור את אילו
היית ניזוק במיתת פרתך, אולי היה הצער שבמיתתה, כפרה על מה שנגזר עליך. עתה, אין
עליך אלא לקבל את הדין. עם כל זאת אנו יודעים ממעשה ר' שמעון בר יוחאי ור'
יצחק שיש אפשרות לשנות את גזר |