פרק ד

עדות רבי חיים ויטאל על האר"י הקדוש שהוא משיח בן יוסף

הנה רבי חיים ויטאל כתב בתוך ספרו בהחיבור שלו, שנראה לו כי רבו, האר"י הקדוש, היה משיח בן יוסף, ומרוב ענוותנותו לא גילה לו. אמנם מתוך דבריו הבינו שהיה כך :שפעם אחת הלך הרב להשתטח על קברו של שמעיה ואבטליון בגוש חלב רחוק מצפת פרסה אחת כדי לשאול אותם { את זוג התנאים } רז אחד מרזי התורה, שכך היה דרכו תמיד. כל זמן שהיה מצטרך לדבר עם נביא או תנא אחד, היה הולך על קברו ומשתטח לפניו בפישוט ידים ורגלים ושם פיו על פיו כעניין אלישע עם חבקוק הנביא, ומכוון בייחוד השם ומעלה נר"נ { נפש, רוח, נשמה } ונשמה לנשמה של אותו צדיק בסוד מ"ן הנפש אל השכינה , והרוח אל ז"א { זעיר אנפין } והנשמה אל הבינה ונשמה לנשמה בא ומקשר נר"ן של הצדיק וגורם ייחוד העליון. ועל ידי זה הייחוד גורם שנשמת אותו הצדיק מתחדש עליה אור חדש של טל תחיית המתים נוסף הרבה ממה שהיה לו כבר, ובזה הוא מחייה עצמות היבשות השוכנים בקבר ויורדים נר"ן { נפש , רוח , נשמה } של אותו הצדיק בתוך עצמות, והוא חי ממש ומדבר עמו, כאשר ידבר איש אל רעהו, ומגלה לו כל רזי התורה שהוא שואל ממנו. וכל אלו הייחודים הם אצלי כתובים { ת"ל }, כי הרב מסר אותם לתלמידיו. וכל העשרה תלמידים פעלו בהם ועלתה בידם, שזכו שדיברו עמהם הצדיקים והשיבו על שאלתם. אמנם לא האריך להם זה הכח אלא בזמן האר"י הקדוש ע"ה, אבל אחר פטירתו לא עלתה בידם מלבד רבי חיים ויטאל ז"ל, שהיה פועל ומצליח בזה העניין עד יום פטירתו.

גם רוח הקודש היה בו והגיד הרבה עתידות. אמנם לא רצה לגלות שום דבר שהיה אומר, שרבו לא נפטר בקצרות שנים אלא מתוך שגילה כל כך סודות הנעלמים ואמר גם כן שלרבו ניתן רשות מן השמים לגלות, אבל לו לא ניתן לו רשות עדיין. אמנם לעת זקנתו שלח לחכמי ספרד שרצונו לבוא לצפת תוב"ב ולגלות כל חכמתו להראויים אליו שכבר נתנו לו רשות לגלות .

גם מאור עיניו לא היה אתו עם רבי חיים ויטאל כי אם שלוש שעות בלבד . בכל יום היה מאיר אור עיניו להראותו ואחר כך חוזר ומסתלק ממנו, אודות שנפל למשכב בשנת ש"ס והגיע לחולי גדול והגיע לשערי מוות ולבסוף ראה ענן גדול, ובתוך הענן אור גדול, וכהו עיניו מאותו הפעם והלאה מראות וחזר אחר כך לבריאותו .

וכן אירע פעם שהאר"י הקדוש בעומדו על ציון שמעיה ואבטליון והתלמידים עמו ואמר אל תלמידיו: " בני, תדעו ששמעיה ואבטליון ציוו לי לאמור לכם, שתתפללו על משיח בן יוסף שלא ימות ". עד כאן לשונו של רבי חיים ויטאל בספר עץ החיים. ועוד כתב על זה רבי חיים ויטאל : " ומרוב טיפשותנו, לא היה בנו דעת לשאול אותו, מי הוא המשיח בן יוסף ולא עמד אלא ימים מועטים ונתבקש רבינו בישיבה של מעלה, ונודע לנו למפרע שהוא היה משיח בן יוסף ". ומרוב ענוותנותו לא רצה לגלות את עצמו ע"כ .

וכן כתב מעשה אחר, ונראה שהוא כן שפעם אחת בערב שבת סמוך להכנסת כלה יצא עם תלמידיו חוץ לעיר צפת לבוש ארבע בגדי לבן הילראק , ושופיצא , וכתונת , ומכנסים , וכדי לקבל את השבת, מתחיל: מזמור לדוד הבו לה' בני אלים, ופזמון מיוסד לקבלת שבת , ומזמור שיר ליום השבת , וה' מלך בניגון נאה, ובתוך שהיו משוררים, אמר האר"י הקדוש לתלמידיו: חברים, רצונכם שנלך לירושלים קודם השבת ונעשה שבת בירושלים וירושלים היא רחוקה מצפת יותר מכ"ה פרסאות .השיבו קצת מהתלמידים: אנו שומעים בכך, וקצת השיבו ואמרו: נלך מקודם ונודיע אותו לנשותינו. כיון שאמרו נלך מקודם לביתנו נתחרד האר"י הקדוש חרדה גדולה והכה כף אל כף ואמר אוי לנו, שלא היה בנו זכות להיגאל. שאלמלא הייתם כולכם משיבים בפה אחד שאתם רוצים לילך בשמחה גדולה, תכף היו נגאלים כל ישראל .שעתה היתה השעה עומדת להיגאל, ומתוך שמיאנתם בדבר חזר הגלות לאיתנו, בעוונותינו הרבים. ורוב סודותיו גילה אותם בשדות ובמדברות ולא היה צריך לשום ספר .ואילו באתי לכתוב לכם כל נפלאותיו וכל תוק"ף גבורתו אשר עשה האר"י הקדוש לעיני כל ישראל בארץ הצבי פה עיר הקודש צפת תוב"ב, אשר סיפר לנו הרב כמוהר"ר מסעוד מערבי ז"ל ומחכמי רבני וגאוני ארץ, אשר יצקו מים על ידו, ועיניהם ראו דברים מבהילים ממנו, לא נראו בכל הארץ מימי התנאים כרבי שמעון בר יוחאי עליו השלום. שהיה מכיר בכל מעשה בני אדם וגם מה היה במחשבתו, והיה מכיר בחכמת הפרצוף ובנשמת בני אדם ובגלגוליהם, והיה יודע לומר בגלגול של רשעים שנתגלגלו בעצים ובאבנים או בבהמות או בעופות, והיה יודע לומר מה שעבר עליהם מן המצוות והעברות מזמן קטנותן והיה יודע המקום שפגם למעלה. ועל פי הפגם, נתן תיקונים, והיה יודע אימתי נתקן הפגם, והיה יודע בצפצוף העופות וגם במעופפותם השיג דברים נפלאים, וזהו סוד " כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפיים יגיד דבר ".

והנה היום אביע חידות ונפלאות תמים דעים , כי בכל דור ודור הפליא חסדו אתנו אל ה' , ויאר לנו ע"י השרידים אשר ה' קורא בכל דור ודור כנזכר , וגם בדורנו זה אלהי הראשונים והאחרונים לא השבית גואל מישראל ויקנא לארצו ויחמול על עמו וישלח לנו עיר וקדיש מן שמייא נחית, הרב הגדול האלהי החסיד, מורי ורבי -כמהר"ר יצחק לוריא האשכנזי זלה"ה, מלא תורה כרימון במקרא, במשנה, בתלמוד, בפלפול, במדרשים והגדות, במעשה בראשית ובמעשה מרכבה , בקי בשיחת אילנות בשיחת עופות, בשיחת מלאכים , מכיר בחכמת הפרצוף, הנזכר ברשב"י בפסוק ואתה תחזה { שמות יח' }, יודע בכל מעשה בני אדם שעשו ושעתידים לעשות . יודע במחשבות בני אדם טרם יוציאום מן הכח אל הפועל , יודע עתידות וכל הדברים ההווים בכל הארץ , ולמה שנגזר תמיד מן השמים , יודע בחכמת הגלגול, מי חדש ומי ישן, ואיפת האיש ההוא, באיזה מקום תלויה, באדם העליון ובאדם הראשון התחתון , יודע בשלהבת הנר ולהבת אש דברים נפלאים , מסתכל וצופה בעיניו נשמות הצדיקים הראשונים והאחרונים ומתעסק עמהם בחכמת האמת, מכיר בריח האדם כל מעשיו , על דרך ההוא ינוקא בפרשת בלק , וכל החכמות הנזכרים היו אצלו כמונחים בחיקו בכל עת שירצה, בלתי יצטרך להתבודד ולחקור עליהם. ועיניי ראו ולא זר, דברים מבהילים לא נראו ולא נשמעו בכל הארץ מימי רשב"י ע"ה ועד הנה ..

{ מתוך הקדמת מהרח"ו זיע"א לספרו עץ החיים }

וכל זה השיג על ידי חסידותו ופרישותו וטהרה וקדושה מזמן קטנותו . ואחרי התעסקו ימים רבים בספרים חדשים וגם ישנים בחכמה זו, ועליהם הוסיף חסידות וזריזות ופרישות וטהרה וקדושה עד שהביאו אותו לידי רוח הקודש והיה אליהו הנביא, זכור לטוב, מתגלה אליו ובפרט שהורתו ולידתו היה בקדושה וזכו לו אבותיו כנזכר ..

וכל זה השיג שלא ע"י שמוש קבלה מעשית ח"ו , כי איסור גדול יש בשמושם .אמנם כל זה היה מעצמו ע"י חסידותו ופרישותו , אחרי התעסקו ימים ושנים רבים בספרים חדשים גם ישנים בחכמה הזאת , ועליהם הוסיף חסידות ופרישות וטהרה וקדושה היא הביאתו לידי אליהו הנביא שהיה נגלה אליו תמיד ומדבר עמו פה אל פה ולמדו זאת החכמה …….. כי רזי התורה וסתריה לא יתגלו לבני אדם בכח עיונם החומרי לולי ע"י שפע אלוקי המושפע ממרום קדשו ע"י שלוחיו ומלאכיו , או ע"י אליהו הנביא זכור לטוב …

{ מתוך הקדמת מהרח"ו זיע"א לספרו "עץ החיים" }

והנה הדברים אשר כתבם רבי חים ויטאל מפיו ברזי התורה והמצוות והתפילות ובסוד הגלגול והייבום והעיבור וברזי מלכין קדמאין דמיתו ובמלך { הח' }לא נזכר מיתה, ובדברי הימים נאמר בו: " וימת הדר ", וסודות עלמין קדמאין דאתחרבו מחמת שגברה בהם הקליפה, והיו רעים וחטאים לה' מאוד והחריבן הקב"ה, כמ"ש רז"ל שאמר: " דין אהניין לי ודין לא אהניין לי ", ועל זה נאמר במעשה בראשית: " וירא אלוקים כי טוב ", ולבסוף כתיב: " וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד ". כנראה, העולמות הראשונים לא היו טובים בעיני השם וקומטו בלא עת נהר יוצק יסודם, כי מאת הדין הקשה יצאו, והאש של נהר דינור תאכלם. לאפוקי מהסוברים שיש שמיטות, שקודם היו שמיטות החס"ד, ועתה שמיטות הפחד. כל זה אינו אמת, ושמעו מרבם שברא הקב"ה עולמות קודם לזה העולם, והחריבן והוסיפו הם מדעתם סברת השמיטות. והאמת אינו כן, וידעתי כי יקשה לכם, מדוע לא ברא הקב"ה מתחילה העולם הזה טוב . ועוד קושיה יותר חזקה מזה, שגם זה העולם עתיד ליחרב מחמת שהוא מעורב מטוב ורע, ואף אם הוא טוב כנגד העולמות הראשונים, הוא רע כנגד העולם החדש, שעתיד הקב"ה לחדש, כמו שכתוב: " כי הנה שמים החדשים והארץ החדשה וגו' ". והתירוץ של קושיה זו פירשתי בשער עולם התוהו, וזולת זה גילה האר"י הקדוש סודות המלאכים ועולם העשייה וסוד הקליפות ומעלת האדם הראשון קודם שחטא, ומה שהיה זוכה עוד נוסיף על גדולתו ומעלתו, אם לא היה חוטא. וסוד המיתה וסוד המגפה בר מינן, וסודו של עולם הזה וגן עדן, ותיקון העולמות והנשמות, שישיבו לו כהנה וכהנה דרושים עצמו מספר, אשר זכיתי אליהם { ת"ל }, ורוב שבחות לשמו הגדול, הם בעצמם יעידון ויגידון, וכל רואיהם יכירום. כי דברים אלו אי אפשר לשום נברא להשיגם, אם לא על ידי הופעת רוח הקודש ממרום ועל ידי אליהו הנביא ז"ל. וכנזכר בתיקונים: " דאת עתיד לאתגליא בסוף יומייא. אית מאן דאת עתיד לאיתגלייא ליה אפין באפין, ואית מאן דאת עתיד לאיתגליא ליה בטמירו, בעין השכל דיליה וכו' ". ואף אם אין נביא וחוזה אחר החורבן, לא נמנע רוח אלוקים, רוח חיים, רוח הקדש, להיות מרחפת על הראויים אליו, כמו שמוכח מתנא דבי אליהו, והובא בילקוט: " ודבורה אשת לפידות אשה נביאה ". ואלו לא באתי לכתוב כל נפלאותיו ועוצם השגותיו וידיעותיו, לא יספיקו כל עורות אילי נביות, כמפורסם לכל יושבי עיר הקודש צפת תובב"א .

והנה אספר מעשה אחד אשר אירע בזמן האר"י הקדוש, יען שהוא מעיד על כוחה של צדקה ואשרי העם שיעשו ככה, מה' ישא ברכה, העושה מעשיו לשם שמים ". פעם אחת ישב האר"י הקדוש בשדה, אצל קבר הושע בן בארי זיע"א ,

במדינת צפת ת"ו במערב , יש שם בית קברות ליהודים , ובתוכו בית אחד ובניין כיפה עגולה גבוה באמצע גגו כמין קובה , ובצפון הבית נקב קטן פתוח למערה ההיא , ובאותה מערה אומרים העולם כי שם קבור הושע בן בארי , ואינו כן , אמנם הוא קבור שם רבי יהושע התנא - רבי יהושע בן חנניה וטעו העם וקראוהו הושע .

{ הקדמה ל"ז למהרש"ו שער הגלגולים דף קפא ע' א' }

סמוך לצפת עם העשרה תלמידים המובחרים, והיה דורש ומגלה להן סתרי תורה. באמצע הדרוש פתח ואמר להם: חברים, קול של כרוז אני שומע, שעומד ומכריז ברקיע למעלה, וקולו הולך בכל הרקיעים ואומר בזו הלשון: " בגזירת עירין פתגמא, ובמאמר קדישין שאלתא שיבוא ארבה אין מספר בגבול צפת, ויאכל כל עשב וכל פרי האדמה. לא תישאר מחיה לכל יושביה בעבור עני אחד, ושמו רבי יעקב אלטריץ, שיושב ומתרעם על הקב"ה, והקב"ה אינו יכול להתאפק עוד על כל שכיניו הרעים, יושבי צפת, שאינם משגיחים עליו. עד כאן לשון הכרוז.

אמר האר"י הקדוש: "בני, למען ה', מהרו ונקבוץ בינינו איזה מתנה טובה ונשלח אותה לו, אולי ינחם ה' על הרעה את כל אשר זכר לעשות לעמו". מיד קבצו ביניהם כמו ג'טליר, והאר"י שלח אותם על ידי אחד מתלמידיו, ושמו היה רבי יצחק הכהן. ורבי יצחק הכהן מיהר ללכת ונכנס בבית העני ומצאו עדיין יושב ובוכה . אמר לו רבי יצחק הכהן: "למה אתה בוכה ? ענה העני: " אני בוכה על רוע מזלי, שנשברה לי החבית של חרס, למה אהיה בזה הדוחק הגדול, וכי אני יותר רשע מכל העולם כולו? " .

כשמוע כן רבי יצחק הכהן אותן דברים של העני, היה מתמיה איך צדקו דברי האר"י הקדוש, והיה נותן לו המעות, ואמר לו: " אדוני חכם, למען השם, היזהר מכאן ואילך מלהתרעם על מידותיו של הקב"ה, שכך וכך היה המעשה" .הודה לו אותו חכם העני, שהיה יושב ובוכה ומתרעם על מידותיו של הקב"ה כביכול, וקיבל עליו שלא לעשות עוד כדבר הזה, והיה מתפלל לפני השם, שימחול לו ושיינחם על הרעה, אשר גזר. אמר להם האר"י הקדוש: כבר נתבטלה הגזירה { ת"ל }. וחזרו ללמוד. והיה כאשר ישבו ב' שעות נשאו עיניהם וראו, הנה ארבה בא, חיל גדול כבד מאוד, ונחרדו כל התלמידים .אמר להם האר"י הקדוש: אל תיראו, כבר ביטלנו הגזירה ופייסנו העני, ומעתה אין דבר רע, שבח לאל. " וכך היה. כולם שנשא הרוח לתוך הים הגדול ושם נטבעו ואין אחד מהם הגיע לארץ . גם מאותו היום והלאה שמו יושבי צפת על אותו העני להשגיח על כל צרכיו, ובאמת אותו העני הוא איש חסיד ובקי גדול בכל התורה, ואני מכיר אותו .

{ ובעת ההוא היה אב"ד בסיני' הוא טריפול דסורי' : }

<אחור הבא>