ובו יתבאר לידת האר"י זילה"ה
הורתו ולידתו של האר"י
זלה"ה היתה בקדושה, בארץ הקדושה, ומה גם בירושלים שנתקדשה בעשר קדושות יותר
משאר ארץ ישראל. ואביו היה חסיד גדול, ושמו מהר"ר שלמה לוריא אשכנזי
זלה"ה, והיה רגיל אצלו אליהו הנביא זכור לטוב, וכן אמו שהיתה חסידה גדולה.
וכשנולד, נתגלה אליו אליהו הנביא זכור לטוב לאביו ואמר לו: היזהר ביום מילתו של
בנך אשר יולד לך, שלא תמול אותו עד שתראני עומד אצלך בברית המילה .וכיוון שהגיע
היום השמיני והוליכו את הנער לברית המילה להמול, והיה אביו מסתכל לכאן ולכאן, אם
אליהו הנביא שם ולא ראהו ועשה אביו שהיות מכאן ומכאן כמו חצי שעה ויותר,וכל הקהל
עמדו ותמהו על מה הוא מתעכב כל כך. עד שגערו בו כל הקהל, והוא לא שת לבו אל צעקתם,
ובין כך בא אליהו הנביא ז"ל ואמר לאביו, רבי שלמה: שב על הכיסא, והוא ישב. והילד בידו . בא אליהו הנביא ז"ל
וישב על גבי חיקו של אביו ולקח הילד מיד אביו ושם אותו על גבי חיקו, ותפס בו בשתי
ידיו. והמוהל מל ולא ראה שום דבר, רק אביו לבדו. ולאחר שנימול, נתן הילד לאביו,
ואמר ליה: לך והחזיק בו, כי אור גדול יצא ממנו לכל ישראל ולכל העולם.
והוא נולד בשנת
רצ"ד לאלף השישי , ואחר כך נפטר אביו, והוא היה נער קטן, ומתוך עניותו ירד
למצרים לבית דודו שהיה עשיר גדול, והוא היה הולך ואור בחריפות, בפלפול ובסברא. היה
מקשקש בקרבו ותחל רוח ה' לפעמו במחנה ישראל ותלמודו מתקיים בידו. וכשהיה בן חמש
עשרה שנה גברה חכמתו בפלפולו ובקיאותו על חכמי מצרים ונשא חן בעיני אלהים ואדם .
ודודו נתן לו בתו לאישה, ואחרי הנישואין נתבודד עם רבו כמהר"ר בצלאל אשכנזי ע"ה
שבע שנים . אחרי כן התבודד הוא לבדו שש שנים, עוד הוסיף להתבודד ולהתקדש בקדושה
יתרה עשר שנים רצופות בבית אחד בנוי על נהר הנילוס, הוא לבדו ולא היה מסיח עם שום
אדם . ובערב שבת סמוך לחשכה בא לביתו ולא היה מדבר עם שום אדם ואפילו עם אשתו, אלא
להכרח גדול, ובלשון הקודש מקצר ועולה, ושם זכה לרוח הקדש.
ולפעמים נתגלה אליו אליהו הנביא ז"ל ומלמדו סתרי תורה וזכה
שבכל לילה עלתה נשמתו בישיבה של מעלה, ובאו גדודים של מלאכי השרת לשמרו בדרך עד
שהכניסוהו במתיבתא דרקיעא והיו שואלין אותו באיזו ישיבה הוא בוחר לישב .והוא,
האר"י הקדוש, בחר לו לפעמים בישיבת הרשב"י ע"ה { רבי שמעון בר
יוחאי } ולפעמים בישיבת רבי עקיבא ע"ה , ולפעמים בישיבת רבי אלעזר הגדול,
ולפעמים בישיבת התנאים .
והעיד עליו פעם אחת החסיד הקדוש
כמוהר"ר אברהם הלוי זלה"ה שהיה משמש את הר"ר רבי משה קורדוברו
ע"ה { הרמ"ק }, ואחר פטירתו שימש את האר"י זלה"ה, ואמר כי פעם
אחת, בשבת פרשת בלק, נכנס אצלו ומצאו ישן שנת צהרים, שאמר הרב ע"ה כי הוא
מצוה לישן שנת צהרים בשבת ומועילה לנשמה תועלת גדולה לפעמים אם יזכה לכך .מה שאין
כך בחול, אשר שנת הצהרים מזיקה לנשמה, והטעם כי בשבת יכול להרוויח נשמתו לאיזה
נשמת הצדיק שנשתתפה עמו בלילה בשעה שעלתה נשמתו בפקדון לצורך מיין נוקבין בסוד
" בידך אפקיד רוחי ", וכשהוא ישן שנת הצהרים אותה נשמה של הצדיק שבאה
לסייעו במצוות פורשת ממנו . ואפשר שתתלבש במקומו נשמה של איזה אדם רשע להחטיאו,
יען כי ביום אינה מקבלת השכינה להנשמה בסוד פקדון, כי אין צורך בה אל הזווג ונשארת
משוטטת בעולם באויר לבדה, ויכולה להפסיד ולא להרויח, וזהו דווקא בצדיקים.
אבל ברשעים הוא להפך, השנה הוא טוב להם מטעם אולי יזכה לסוד
עבור נשמה טהורה ויפרוש מהם הנשמה הרעה .
ונחזור לענינינו שמהר"ר
אברהם הלוי ע"ה מצאו שהיה מרחיש בשפתיו בתוך השינה והלך אליו כמהר"ר
אברהם הלוי והטה את אוזנו על פיו של האר"י הקדוש ז"ל לשמוע, מה שהוא
מדבר, ובתוך כך ניעור הרב משנתו וראה אותו עומד על גביו. אמר לו הרב: מה אתה רוצה
בכאן? אמר לו: ימחל לי האדון שראיתי { למכ"ת } למעלת כבוד תורתו מרחיש בשפתיו
והטיתי את אזני כדי להקשיב מה שדבר הרב. אמר לו האר"י ז"ל: תמיד, כשאני ישן, נשמתי עולה למעלה דרך
שבילין ונתיבות הידועים לי, ומלאכי השרת באים בעדי ומקבלים נשמתי ומביאים אותי
לפני מטטרון שר הגדול, והוא שואל אותי לאיזו ישיבה אני רוצה לילך, כנזכר לעיל.
ובאותן הישיבות מוסרים לי רזי וגנזי התורה אשר לא נשמעו ולא נודעו אף בזמן התנאים
ע"ה. אמר לו כמהר"ר אברהם הלוי ע"ה: ולא יגלה לי הרב מה שלמדו לו
עתה בזה הפעם? התחיל הרב ע"ה { עליו השלום } לשחוק, פתח ואמר : מעיד אני עלי
שמים וארץ, אלו הייתי דורש שמונים שנים רצופות לא יכולתי לסיים מה שלמדתי בזה בפעם
בפרשת בלעם והאתון. וכל זה זכה בארץ הקדושה אחר עלייתו מארץ מצרים.
וכן פעם אחת אמרו לו חכמי ספרד:
רבינו, נר ישראל, כל כך חכמה מסר לך השם יתברך ביד מעלתך, למה לא יחבר הרב חיבור
אחד, נחמד כדי שלא תשתכח תורה מישראל? השיב להם הרב בזה הלשון: { " אלו היו כל הימים דיו, וכל הקנים
קולמוסים, וכל הרקיעים גוילים, לא יספיקו לכתוב כל חכמתי. וכשאני מתחיל לגלות לכם
סוד אחד מן התורה נתרבה עלי כל כך שפע כמו נחל שוטף, ואני מבקש תחבולות מהיכן אפתח
לכם צנור דק קטן לומר לכם סוד אחד מן התורה כפי אשר יוכלון שאת ולא להרבות לכם
יותר מכדי כוחכם ותפסידו הכל, כמו הנער שהיה נחנק בגרונו, אם בא לו החלב ברבוי.
לכן עצתי זאת, שתכתבו אתם מה שתשמעו ממני וישאר לכם לזיכרון לדורות הבאים " }
.
אמנם לא ניתן רשות לשום חכם מכל
חכמי ארץ ישראל לכתוב דבריו בספר זולת לרבי חיים קליפרי"ז { הוא רבי חיים
ויטאל זיע"א } באומרו שאין אחד מהם יכול לירד לסוף דעתו ולכתוב הדברים
באמיתתן זולתי כמהר"ר חיים, ואומר שמהררח"ו ע"ה { רבי חיים ויטאל עליו השלום } הוא נשמת רבי עקיבא הנזכר בתלמוד. ואמר
שנשמת רבי עקיבא אינה אלא ענף ממנו גדול, שלא היה עדיין בעולם, ורבי עקיבא הוא גוף
האילן של אותה הנשמה, וכל הענפים נקראים על שם הגוף, והיא נשמה יקרה מאוד, ולעתיד
נאמר " ולא ילמדו עוד איש את רעהו כי כולם ידעו אותי מקטנם ועד גדולם "
. לא"ו :