בניהו בן יהוידע

זיע"א

ובניהו בן יהוידע בן איש חי חיל רב פעלים מקבצאל הוא הכה את שני אראל מואב והוא ירד והכה את הארי בתוך הבאר ביום השלג: והוא הכה את איש מצרי איש מראה וביד המצרי חנית וירד אליו בשבט ויגזל את החנית מיד המצרי ויהרגהו בחניתו:

ובניהו בן יהוידע והכרתי והפלתי ובני דוד כהנים היו : {שמואל ב }

בניהו בן יהוידע – זה סנהדרין מלמד שהיה ראש הסנהדרין .{רש"י }

התוספות במסכת סנהדרין מביא: ששני בניהו בן יהוידע היו , ובניהו בן יהוידע בן איש חי הנאמר בספר שמואל , בתקופת שלמה וסוף מלכות דוד, היה בנו של יהוידע הכהן שהיה ראש סנהדרין , ושני בניהו היו, אחד בתחילת מלכותו ואחד בסוף מלכותו. { ס' הדורות }

" כי החיים יודעים שימותו " אלו הצדיקים , שבמיתתם נקראים חיים " - שנאמר : " ובניהו בן יהוידע בן איש חי רב פעלים מקבציאל " – אטו כולי עלמא בני מתי נינהו ? {וכי כל בני העולם מתים הם } אלא " בן איש חי " שאפילו במיתתו קרוי חי . רב פעלים שריבה וקיבץ פועלים לתורה .

ציון מקום קבורתו היה נסתר עד בואו של האר"י הקדוש לצפת בשנת הש"ל .

וכך מובא בספר "עמק המלך" : פעם אחר אירע מעשה שמסר לרבי חיים ויטאל נר"ו יחוד אחד לילך לכפר עכבוריא, ששם קבורים התנאים אביי ורבא וישתטח על קברם , וכיוון למה שמסר לו רבו. והם דיברו עמו ומסרו לו סתרי תורה, וכיוון שחזר מהם ובא לפני רבו, האר"י הקדוש, עמד רבו לפניו ואמר לו: ברוך הבא, והשיבו על יד ימינו ושמח עמו שמחה גדולה. ורבי חיים ויטאל היה חקרן גדול כיוון שראה שעשה לו כל הכבוד הזה, מה שלא היה רגיל לעשות לו כך פעם אחרת. אזי אמר רבי חיים ויטאל להאר"י הקדוש: אדוני מורי, מה יום מיומיים שנעשה לי כל הכבוד הזה לא בחנם, אמר לו האר"י הקדוש: חייך, לא מפניך קמתי, ולא לך אמרתי ברוך הבא, אלא לבניהו בן יהוידע שראיתי נכנס עמך .

ויהי לפלא בעיני רבי חיים ויטאל, ושניהם לא ידעו מאיזה סיבה נתחברה עמו הפעם נשמתו של בניהו בן יהוידע, עד שלאחר זמן שלושה חדשים שכבר היה נשכח אצלם אותו המעשה, הלכו שניהם יחד לכפר עכבוריא ללמוד . באמצע הדרך עמד האר"י הקדוש ואמר: אני רואה, שבכאן קבור בניהו בן יהוידע ע"ה. ולא היה לשם לא ציון ולא שום היכר של קבר. נענה רבי חיים ויטאל: חייך, באותו הפעם שהלכתי להשתטח על ציון אביי ורבא, קודם לכן ישבתי כאן, בזה המקום ממש, והייתי חוזר על היחוד שמסרת לי, כדי שיהיה רגיל בפי ובלבי לומר אותו בלי טעות . אמר האר"י הקדוש: אכן נודע הדבר שמכח הייחוד שדיברתי על קברו בכאן, עוררתי והורדתי נשמתו לתוך גופו, והיא נתדבקה בך להועילך למטה בחכמה, וזהו סוד- "כל המקדש עצמו למטה מקדשים אותו מלמעלה" . והיה אומר, שכל התנאים והצדיקים שהם מעלמא דאתכסיא לא נעשו עליהם ציונים ולא נודע מקומם, והיה אומר שאביי ורבא שניהם הם משורש נשמתו של בניהו בן יהוידע, ועל כן הועיל אותו הייחוד גם כן עליו. והיה אומר סוד נפלא על נשמתו של בניהו בן יהוידע, מה עניינה . וכבר פרשתי אותו בספרי .

בשנת תרכ"ט ביקר המקובל האלוקי רבי יוסף חיים { הבן איש חי } זיע"א בארץ ישראל , ובהיותו בכפר אבנית , הלך להשתטח על קברו של בניהו בן יהוידע . בעת השתטחותו על קברו חש רבי יוסף חיים הארה מיוחדת, ומיד הבין כי שורש נשמתו היא מנשמתו של בניהו בן יהוידע . בו בזמן החליט רבי יוסף חיים לקרוא את ספריו על שמותיו של הצדיק והם : בניהו , בן יהוידע , בן איש חי , בן איש חיל , רב פעלים , מקבצאל .

ועוד מוסיף האר"י הקדוש בשער רוח הקדש – הנה האיש המייחד ייחוד עליון , יתדבקו בו הנשמות של הצדיקים. והנה נשמות הצדיקים הם מתגלים אל האדם , ומתדבקים בו , הן לסבת היותם משרש נשמתו , או משורש איש אחר , או שבאים בו בסוד בעיבור , לסייעו , מחמת שעשה איזו מצוה שמתייחסת אליהם . ודע ,כי בניהו בן יהוידע ,הוא נמצא ומתגלה , בכל המקומות שמיחדים איזה ייחוד הגורם העלאת מ"ן . וסוד הדבר הוא , כי היו צדיקים רבים , אשר בחייהם היו תמיד מייחדים ייחודים עליונים , והיו יודעים לכווין בעת רצון העליון , ואז היו מייחדים הייחודים , ובזה היה נמשך להם תועלת גדול . והטעם הוא , לפי כי בשעה האחרת אף על פי שהאדם מייחד בהם , אינו יכול לייחד , רק כפי בחינת שורש נפשו בלבד . אבל המייחד בעת רצון , גורם לייחד כל השרשים העליונים כולם , וזו היא מעלה גדולה מאוד . ולכן שאר הצדיקים כשנפטרים מן העולם הזה , הם גורמים שאז יתייחדו כל העולמות כולם , אבל אלו הצדיקים , אשר מייחדים בעת רצון בחייהם הם עושים בחייהם , מה שעושים שאר הצדיקים בעת פטירתם . והנה בניהו בן יהוידע , היה אחד מהם , ולכן נקרא בן איש חי , אפילו לאחר מיתתו , להורות זה הנזכר , שאפילו בחייו היה מייחד כל העולמות כולם, וזה שקראו הכתוב מקבצאל , שהיה מקבץ ומייחד כל העולמות כולם . עכ"ל .

מעשה כששמע שלמה המלך שבאה מלכת שבא, הוציא אליהו הנביא את בניהו בן יהוידע , הדומה לאילת השחר שיוצאת לעת הבוקר ודומה לכוכב נוגה שמאיר ועומד בין כוכבים , ודומה לשושנה שעומדת על פלגי מים . וכשראתה מלכת שבא את בניהו בן יהוידע, ירדה ממרכבתה . ענה בו יהוידע ואמר לה : למה ירדת ממרכבתך ? השיבה ואמרה לו : לא המלך שלמה אתה ? ענה ואמר לה : לא המלך שלמה אני , אלא אחד מן המשרתים העומדים לפניו .

מעשה היה במלך פרס שנטה למות ונעשה כחוש ביותר. אמרו לו הרופאים: אין לך תקנה עד שיביאו חלב לביאה, ותשקה אותה עד שתרפא. שלח אצל מלך שלמה בן דוד, ונטלו בידם ממון הרבה. מיד שלח שלמה וקרא לבניהו בן יהוידע . אמר לו: כיצד נוכל למצוא חלב לביאה? אמר ליה בניהו: תן לי עשרה עזים. הלך הוא ועבדי המלך לגוב אריות, והיתה שם לביאה מינקת גוריה. יום ראשון עמד לו מרחוק והשליך לה אחת ואכלה. יום שני נתקרב מעט [והשליך אחרת], וכן בכל יום ויום. לסוף עשרה ימים נתקרב אצלה, עד שהיה משחק עמה, וממשמש בשדיה, ולקח מחלבה והלך לו לדרכו, ובאו אצל שלמה ופטרן לשלום, והלכו לדרכם .

זכותו תגן עליכם ועלינו, אמן .