בס"ד

בענין מקוה האר"י הקדוש והטבילה בו

מקוה האר"י הקדוש נמצא בצפת בתוך בית העלמין העתיק . מקוה זה יצא שמעו בכל העולם, ובהיותו כך הוא מהווה מוקד עליה להמוני בית ישראל מכל שכבות העם הבאים כדי לטבול במימיו הזכים והצוננים . נדיר להגיע אל מקוה האר"י ולא לראות שמישהו כבר קדם אותך . המקוה פתוח בכל ימות השנה 24 שעות ביממה . הרבה אנשים מכל הארץ מצאו לעצמם סגולה ולוקחים לעצמם מים מתוך נביעת המקוה , ובביתם הם משתמשים במים אלו לשפיכה על גוף החולה או לשתיה .

בשנות השבעים שוחזר מקוה האר"י הקדוש, והוסיפו בו עוד מקוה לטהרת נפטרים , באולם שבו מתלבשים כיום. יחד עם זאת בנו גשר המוביל ממקוה הטהרה אל חלקות הקבורה השונות . לאחר מספר שנים גשר זה קרס {ניתן לראות את שרידי הגשר עד היום }, ומאז הופסקה טהרת הנפטרים במקוה האר"י והועברה לבית החולים בצפת. משיכת המים למקוה האר"י לנפטרים הופסקה , המקוה מולאה בעפר ורוצפה מחדש באבן .

לאחר שלושים שנה שופץ שוב מקוה האר"י הקדוש, כמו שהוא נראה כיום, על ידי הקדש בית העלמין בראשותו של רבה הראשי לצפת הרב שמואל אליהו שליט"א . ההקדש הוסיף למקום שרותים ,תאורה חדשה , סככה וכו' , וכל זאת לרווחת הציבור בלבד .

עוד דע לך , כי הרבה קודם שהגיע האר"י הקדוש לצפת , המקוה היתה קימת בבית העלמין , והיתה נקראת בית הטבילה . ורק לאחר פטירתו של האר"י הקדוש נקרא בפי כל מקוה האר"י . השם הזה ניתן לו בעקבות המעשה שהאר"י הקדוש הטביל עצמו לאחר מיתתו .

וזה לשון תלמידו מהרח"ו רבי חיים ויטאל :

"והנה קודם פטירת מורי זלה"ה צוה לחברים שיעשו לו טבילה אחרי מותו בבית הטבילה , וכי הוא יטבול מעצמו , כדי שלא יהיו חוצצים ידי החברים . וכן עשו והורידוהו בבית הטבילה ועמד בתוך המים. אמרו לו החברים: ימחול האדון, ונעשה לו טבילה כאשר אמר . באותה שעה הרכין ראשו וטבל מעצמו . עכ"ל .

ועוד מסופר בשם החברים : אמר האר"י לתלמידיו , אחר יציאת הנשמה, אל תניחו שום אשה או טמא שיגע בי . אלא החברים יתעסקו ברחיצתי , ואחר הרחיצה אל יטבלו אותי בביתי כמנהג , אלא יוליכו אותי לבית הטבילה, ושם אני אטביל את עצמי .

ויהי כדברו דברים אלה , הביט וראה בין התלמידים את רבי יצחק הכהן עומד . אמר האר"י לרבי יצחק הכהן: מהר וצא לך החוצה , שלא נישאר רגע ליציאת נשמה . ובצאתו נח נפשו של האר"י הקדוש .

ויצחק בן ל"ח שנה , לא כהתה עינו ולא נס ליחה ולא נשתנו פניו כשאר מתים , אלא היו פניו מאירות כשמש בגבורתו . אז נפלו כל החברים ושאר החכמים שהיו שם לארץ , וגעו בבכיה גדולה , עד שעלתה שועתם לשמים . ורבי חיים ויטאל היה מאפיר עצמו באפר , בוכה וצועק: אבי אבי רכב ישראל ופרשיו, אין מנחם לי . אז טבלו החברים וטיהרו עצמם ונתעסקו ברחיצתו , ודמעותיהם נגרות יותר מן המים אשר היו משליכים עליו .

אחר הרחיצה הגדולה , הוליכוהו לבית הטבילה , וכן אמרו לו : רבינו עשינו המוטל עלינו , אבל הטבילה אין לנו רשות , כי האדון העיד בנו לאמר שנוליך אותו לבית הטבילה, והאדון יטבול את עצמו. ועתה האדון בתוך בית הטבילה במים . מיד עמד בקומה זקופה בתוך המים כחי , והרכין בראשו וטבל ד' פעמים כנגד ד' אותיות של השם . ואחר הטבילה הלבישוהו בגדים יקרים , והכריזו אין כהונה היום , והוליכוהו מבית הטבילה לבית החיים הלוך ובכה, עד שהיו הדמעות ניגרות לארץ כנחל שוטף , ואפילו הגויים שהכירוהו בכוחו בכוהו והספידוהו .{שבחי האר"י }

האר"י הקדוש היה מקפיד לטבול במקוה כל יום , ובכל תקופות השנה , והיה אומר שאין לך יותר מטבילה כדי להגיע לענין ההשגה . תלמידו של האר"י הר"י סאגיס ז"ל אמר זאת לרבי חיים ויטאל, וזה כתב אותה בספרו וזה לשונו : גם אמר לי הר"י סאגיס ז"ל בשם מורי ז"ל , ששמע ממנו כי אין דבר יותר מוכרח וצריך אל האדם לענין ההשגה כמו הטבילה , שצריך שיהיה האדם טהור בכל עת . ואמנם אני ראיתי למורי ז"ל ששישה חודשים של החורף רובם לא היה טובל מפני שהיה חולני והיה שבור , ואמו לא היתה מניחתו לטבול , וזה אמת וברור אצלי , ולא מפני כך נסתלקה אז השגתו ממנו כלל .{שער רוח הקדש שם }

בעל "ראשית חכמה", הגאון המקובל רבי אליהו בן רבי משה וידאש ז"ל, שהיה תלמידו של הרמ"ק, רבי משה קורדיברו, מביא בספרו את ענינה של הטבילה ודוקא במים קרים כדוגמת מקוה האר"י הקדוש. וזה לשונו : טעם הטבילה במקוה הוא כעין חזרת הכלים אל הכבשן , כדי שיטהרו ויתלבנו , וביציאתן מהכבשן הם חדשים . גם האדם , בהכנסו אל המקוה הוא , כדי להכלל ולחזור הנשמה הפגומה והאברים הפגומים ממקום שיצאו , ושם מתעלמים , כעובר המתעלם בבטן אמו , שאין עין החיצוני שולט בו , והוא שמור מכל פגע ומקרה , כמו שפירשו רבותינו " כימי אלוה ישמרני " על הולד שהוא בבטן אמו , וביציאת האדם מהמקוה הרי נתקנו אבריו ונשמתו , והרי הוא חדש ,ואין לחיצוני חלק בו. וירגיש האדם בעצמו רוח חדשה מניצוץ הנשמה החזרה אליו .

וראוי הוא קודם שיכנס למקוה , שיהרהר תשובה מעוונותיו . ואם אפשר גם שיתודה , באופן שלא ישאר לחיצוני חלק בנשמה . והדבר ברור , כי כמו שלטהר טומאה סתם מקרי וזב וכיוצא , צריך שלא יהיה דבר חוצץ בינו ובין המים מהטעם שפירשנו , גם כן לענין טהרת העוון , שהיא טומאה יותר רוחנית דבוקה בנשמה , עד שתעשה בה פגם , והחשיכה , שצריך רחיצה להסירה בנתר ובורית על ידי התשובה , ולא יהיה דבר חוצץ מבפנים בנשמתו . כי כבר פירשנו, עיקר הטבילה לבעל תשובה הוא לטהר עצמו מעוונותיו ולהחזיר לו הנשמה . אם כן לזה צריך לשים בלבו לשוב מעוונותיו מכל וכל , ולא יהיה טובל ועדיין העונות מקצתם בידו , כי לא יועיל לו הטבילה לטהרת עוונותיו , כמו שפירשנו , עד שיעזוב אותם עזיבה גמורה מכל וכל , וזה על דרך שיתבאר בעזרת השם בענין התשובה , שענין התפילה והבקשה על מחילת העוון הוא – שיתוקן בתחילה מעוונותיו כל האפשר בידו , ואחר כך יתפלל עליהם , ולזה נכון שיתודה קודם שיכנס למקוה , או לפחות בהרהור . ובספר החסידים כתבו שראוי לטבול שלוש פעמים כנגד חטאת , עוון , ופשע .

ובהיות המקוה ממים קרים והוא מצטער , יכוין במה שאמרו רבותינו ז"ל כי העולם הבא אינו מושג אלא על ידי יסורין , שהוא אחד משלש מתנות טובות שנתן הקב"ה לישראל , והטבילה הוא ברמז עולם הבא , ולכן צריך ביסורין , ובקבלו עליו צד הקרירות , שהוא הדין הנשפע בגבורה , זוכה אל אור החיים טוב הצפון למעלה בעולם הבא , והיינו – " ודרך חיים תוכחות מוסר " , והיינו איהי רחמים , וכן אתה מוצא , שלא יכנסו הנשמות בגן העדן העליון עד שיטבלו בנהר דינור , עכ"ל .