|
לשם מה ההספד?
פרק ז פרק ז לשם מה ההספד? "סוף דבר הכל נשמע",
- סוף דיבורו של אדם (בשעת מיתתו) הכל משמיעין את מעשיו: כשר היה פלוני,
ירא שמים היה פלוני. שבשעה שאדם נפטר מן העולם הקדוש ברוך אומר למלאכי
השרת: ראו מה הבריות אומרות עליו!! כשר היה? ירא שמים היה? - מיד מיטתו
פורחת באוויר. ויש להיזהר
שלא להספיד את האדם במעשים שלא עשה. בכך יזיק המספיד לעצמו ולנפטר. לנפטר
יזיקו - כיוון שבעולם האמת יצטרכו להכחיש את המסופר ולומר: פלוני לא
עשה מה שמספרים עליו. ויהיה עליו קטרוג. והמספיד ייענש כיוון שמוציא
שקר מפיו. אמנם כתוב
בשולחן ערוך: מצוה גדולה להספיד על המת כראוי, ומצוה שירים קולו לומר
עליו דברים המשברים כשם שמספידים על האנשים, כך מספידים על הנשים כראוי
להן ונספדות בין האנשים והחכמים.
וכבר שאלו המפרשים למה "מוסיפים בהם קצת" וכי מותר
לשקר שקר קטן? והסבירו
המפרשים, שאין זה שקר כיוון שבני אדם הרגילים במצוות רוצים לעשות יותר
ממה שנזדמן להם. ואילו היה מזדמן להם, היו עושים יותר. וכאשר הקב"ה
דן את האדם, הוא דן אותו באמת, לפי מה שעשה ולפי מה שרצה לעשות ולא עשה.
כי הקב"ה מצרף מחשבה טובה למעשה. ולכן מוסיפים "קצת"
לאדם שרגיל במעשים טובים כדי להגיע לאמת. כי כל אדם ואדם הוא יותר טוב
ממה שהוא נראה כלפי חוץ.
ואמרו חז"ל: יש לדעת! הספד הוא כבוד הנפטר, ולכן מי שציווה שלא יספידוהו
- שומעין לו. ואעפ"כ
אומרת הגמ': מהספדו של אדם ניכר אם הוא בן העולם הבא. זאת אומרת, שההספד שמביא את
האנשים להתעורר בתשובה מציל את הנפטר מדינה של גיהנום. ועוד מספרת
הגמ': אמר הרב לר' שמואל בר שילת שעתיד היה להספידו: כשתספיד אותי, תעורר את האנשים לבכי כי שם אני נמצא. ואומרת הגמ'
בירושלמי: המת שומע את הספדו כמו מתוך חלום עד שייסתם הגולל (מכסה הקבר),
ולא רק אז, אלא כל עוד הגוף קיים גם אחרי שיסתם הגולל נשמת המת שרויה
בעולם י"ב חודשים, ולכן בעלת אוב העלתה את שמואל הנביא בתוך י"ב
חודש לפטירתו, כיוון שעדיין לא עלתה נשמתו מתחת לכיסא הכבוד. לאחר י"ב
חודש הגוף בטל והנשמה עולה ושוב אינה יורדת. אלא –אם
-כן היא מעצמה רוצה לרדת לסיבה מיוחדת, כמו שמספרת הגמ': ר' נחמן שכר פועלים בשדהו.
אותם פועלים חפרו במקום שהיה קבור בו ר' אחאי בן יאשיה. כשנגעו בקברו,
גער בהם ר' אחאי. ברחו הפועלים בבהלה לר' נחמן ואמרו לו שצעק עליהם אדם
מת מתוך האדמה. פרק ז
לשם מה ההספד? הלך ר' נחמן ושאל אותו: מי אתה? אמר לו: אני אחאי בן יאשיה. שאל ר' נחמן: והרי כתוב שגופן של צדיקים עתיד להיות
עפר כמו שכתוב בקהלת: "וישוב העפר אל הארץ כשהיה", ומפני מה
אתה קיים? אמר לו ר' אחאי: מי שלימד אותך קהלת לא לימד אותך משלי.
שם כתוב "ורקב נגע בו ר' נחמן וראה שיש בגופו ממשות ואינו רוח בלבד.
אמר לו ר' נחמן: אם אתה ענה ר' אחאי: מתברר שלא למדת אפילו ספרי נביאים. כתוב בפסוק "וידעתם כי אני ה', בפתחי את קברותיכם",
רק ה' יפתח את קברותינו. ואף על פי
כן אומרת הגמ': אותם צדיקים
שלא קינאו בעולם הזה, עצמותיהם מרקיבות שעה אחת לפני תחיית המתים כדי
לקיים "כי מעפר באת ואל עפר תשוב". במעשה זה
יש עניינים רבים, אולם לענייננו למדנו שנשמתו של אדם יכולה לרדת לעולם
גם אחרי י"ב חודש, אם רצונה בכך. בכל מקרה, ברור הוא שנשמת הנפטר
נמצאת בשעת ההספד. ועל חשיבותו של ההספד יעיד המעשה הבא: רבה בר נחמני היה ראש הישיבה הגדולה של בבל ונפטר בעקבות
גזירת שמד. וכך מספרת הגמ': פעם אחת סיפרו למלך הפרסי שחודשיים בשנה
היהודים משלמים פחות מכס בגלל אדם אחד. אותו אדם רבה בר נחמני שמו, מכנס
שנים עשר אלף יהודים בישיבתו פעמיים בשנה, חודש בקיץ וחודש בחורף, ומלמד
אותם תורה. באותם החודשים היהודים לא עובדים ולא משלמים מכס למלך. שמע
כך המלך ושלח שליח לתופסו ולאוסרו. שמע על כך רבה וברח ממקום למקום, והשליח רודף אחריו. פעם אחת נזדמן השליח למלון בו התחבא רבה. לא ידע אותו
שליח מי מתאכסן באותו מלון שבו הוא נמצא, וביקש מבעל המלון שיתן לו לאכול.
תוך כדי האוכל פגע בשליח כשהתרפא אותו שליח רודף, אמר: יודע אני שתרופה גאונית
זו רק רבה יכול לדעת. חיפש אחריו ומצא אותו. אמר אותו שליח לרבה: דע
לך שאם יהרגו אותי, לא אגלה היכן אתה מסתתר, אבל אם יענו אותי לא אוכל
לעמוד בייסורין ואגלה. תפס השליח את רבה ושמו בבית אסורים, כשראה רבה את בוגדנותו
של השליח, ביקש רחמים מבורא עולם, נפל הקיר של בית האסורין וברח לשדות. ראה רבה גזע של עץ דקל כרות, עלה עליו וישב ולמד תורה. באותה שעה ישבו במתיבתא דרקיעא הקב"ה ושאר צדיקים
ועסקו בדברי תורה בהלכות נגעים וטהרות. נשאלת שאלה: מה דין בספק קדמה
בהרת לשער לבן? הקב"ה אומר: טהור. שאר הצדיקים אמרו: טמא. לא ידעו מי יכריע שאלה זו. אמרו בשמים: האדם הבקי ביותר בהלכות אלו, הוא רבה בר
נחמני. נזמין אותו לישיבה של מעלה ונשמע את דעתו. שלחו את מלאך המוות
שיביאהו . לא יכול היה מלאך לשם מה ההספד?
פרק ז המוות להתקרב אליו כי היה רבה עוסק בתורה כל הזמן. לפתע נשבה הרוח בין קני האגם ונשמע רעש גדול כאילו גדוד
פרשים בא. אמר רבה: עדיף למות בטהרה ולא להימסר בידי המלכות. באותה שעה
שנחה נפשו באה לפניו השאלה שנשאלה בישיבה של מעלה ואמר רבה: טהור טהור! יצאה בת קול ואמרה: אשריך רבה בר נחמני שגופך טהור ויצאה
נשמתך בטהור! בשעה שנפטר רבה לא היו חכמים לידו ולא הספידוהו כראוי.
באה סערה לעולם, והעיפה
אדם אחד שהיה רכוב על גמלו מצד אחד של נהר פפא לצידו השני. שאל אותו אדם: מה קרה שיש סערה כזאת? אמרו לו: נפטר רבה בר נחמני! אמר לפניו: ריבונו של עולם, כל העולם שלך. ורבה בר נחמני
שלך. אתה אוהבו של רבה, ורבה אוהב אותך, למה אתה מחריב את העולם? באותה שעה שקטו הרוחות מזעפן. באותה שעה שיצאה נשמתו אמרו בשמים: מי יודיע לחכמים
שרבה נפטר? נפל פתק מהשמים בבית המדרש בפומבדיתא: רבה בר נחמני
נתבקש בישיבה של מעלה. יצאו אביי ורבא וכל החכמים לחפש אותו ולא ידעו היכן
הוא נמצא. הלכו לחפשו אמרו חכמים: כנראה שם הוא נמצא! עמדו חכמים והספידוהו שלושה ימים ושלושה לילות. רצו חכמים להפסיק את ההספד. נפל פתק מהרקיע ובו היה כתוב "כל הפורש - יהיה
בנידוי". נשארו כל החכמים וכל הציבור שבעה ימים והספידו אותו
בהם. נפל פתק מהרקיע ובו כתוב "לכו לביתכם לשלום".
|
