רבי שלמה אלקבץ

זיע"א

רבי שלמה בן רבי משה הלוי אלקבץ נולד בשאלוניקי בשנת הר"ס , נפטר בחודש אלול שנת של"ו, בגיל שבעים ושש . ציון קברו נמצא בבית העלמין העתיק בצפת, בחלקת המקובלים, מימין להאר"י הקדוש ולרגלי תלמידו, רבי משה קורדובירו {הרמ"ק } זיע"א .

טוב לומר שמועה או הלכה בשם הצדיק מכיוון שכאשר אדם אומר שמועה מפיו, שפתותיו דובבות בקבר {בכורות }.

רש"י - דובבות : נעות, והנאה הוא לו שדומה כחי.

מתוך ספרו "שרש ישי" – בעניין השטתחות על קברי צדיקים:

"ובאחרית דבריו אמר, כי הנצחון ניתן למי שהוא בן זוגה כי, אם הראשון איננו בן זוגה רק שנתנה לו עד יזכה בעלה בה, כענין תמר ורות, כמבואר בספר הזהר במקומות רבו מספור , אז נדחה הראשון מפני השני . ואם הראשון הוא בן זוגה, יתדחה זה השני לפעמים אם לא רב חילו . והרוח אשר גרשוהו מבטן האשה סובב סובב הולך הרוח והולך לקברו של זה האיש אשר הניחו שם ומודיע לו הדברים ששומע . וכפי ההכנה שהיה לאיש ההוא בהיותו בחיים חיותו , כך מודיע לו רוח זה אחרי מותו אם רב ואם מעט . ותמיד הולך ובא אל הקבר עד הזמן שהרוחות הטהורות באות מגן העדן לפקוד קבריהן , כענין בערבי שבתות וראשי חדשים וימים טובים, כדאיתא בספר הזהר במקומות שונים, וביחוד בפרשת תרומה . הנה אז הרוח הזה מתדבק ברוח אשר הלך לגן העדן ובא שמה ומתדבק עמו, ויש לו מקומות בהיכלות של גן עדן או בחצרותיו או במגרשיו, כל אחד כפי מעשיו . באופן כי הרוח העקרי הוא בגן עדן , וזה שהניח בבטן האשה אחר שנדחה משם, הולך בקבר ובבא האחר מתדבק עמו, אך איננו עמו במדור אחד . אבל זה השני הוא מלבוש לראשון העיקרי להתלבש בו, כשיצטרכו בני אדם להשתטח על קברי המתים , והמתים נזקקים לחיים, כדאיתא בספר הזהר במקומות רבים וכו' ."

בציעירותו למד והרביץ תורה מפי רבו, רבי משה אלבילדה הזקן, אשר היה ממגורשי ספרד ונמנה עם חכמי שאלוניקי באותה תקופה .לאחר מכן למד רבי שלמה תורה אצל רבו, רבי יוסף טאיטאצאק, שאותו הוא מזכיר בכמה מספריו הרבים אשר כתב. בגיל עשרים ותשע , בשנת רפ"ט, נשא רבי שלמה אלקבץ לאשה את בתו של אחד מגדולי העשירים של שאלוניקי באותה תקופה, רבי יצחק הכהן . באותה שנה סיים רבנו את פירושו הגדול למגילת אסתר וקרא שמו "מנות הלוי ", " כי שלחו לחמיו מנחה שלוחה ביום פורים לכלתו , במקום ששולחים הבחורים תכשיטי זהב וכסף לכלותיהם, וחמיו וגיסו בעל אחות אשתו, קבלו מנחת הספר ההוא בשמחה ובטוב לבב יותר כפלי כפלים משהיה שולח להם תכשיטי זהב ואבנים טובות יקרי ערך . "

וכה כתב רבינו בראש הקדמתו לספר מגילת אסתר , " עשיתיו, אני שלמה הלוי אלקבץ, יובל שי לכבוד יקר תפארת חותני גביר ונעלה לשם ולתהלה, רודף צדקה וחסד, הנבון כה"ר יצחק והוא כהן לאל עליון , כאשר חבלים נפלו לי בנעימות חלקו וגורלו אף נחלת בתו שפרה עלי ותהי לי לאשה . ובעד השל"ח אשר ישלחו הבחורים ביום פורים שלחתי ביאור זה שלוח אליו . ואקרא שמו מנות הלוי . והיה זה בשנת פר"ט לפרט האלף הששי . " עכ"ל .

בגיל שלושים וארבע , בשנת רצ"ד, עבר רבנו שלמה אלקבץ עם בני משפחתו לניקופול במקום זה שהה באותה תקופה רבי יוסף קארו . את לימוד חג השבועות באותה שנה עשה רבי שלמה אלקבץ עם חברו רבי יוסף קארו בביתו , ושם ראה רבי שלמה אלקבץ מראות אלוקים כמסופר בספר השל"ה הקדוש . את אשר ראה ושמע רבנו באותו לילה קדוש שלח כאיגרת אל חבריו שנשארו עדיין בשאלוניקי . באיגרת מספר רבנו על התגלות המגיד לרבי יוסף קארו ועל גילוי השכינה אשר היתה מדברת עמהם מתוך פיו של רבי יוסף קארו . עוד סיפר להם רבי שלמה על ציווי המגיד האומר להם לקום ולעלות אל ארץ ישראל – " כי לא כל העתים שוות " , כדברי המגיד .

את הנוסח המלא של האיגרת מביא השל"ה הקדוש בספרו "שני לוחות הברית" וזה נוסח האיגרת :

"דעו לכם, כי הסכמנו החסיד נר"ו { רבי יוסף קארו } ואני עבדו { רבי שלמה אלקבץ } ועבדיכם מהחברים לעמוד על נפשינו , ליל שבועות , לנדוד שינה מעינינו . ותהילות לאל , כן עלה בידינו כי לא הפסקנו רגע רק אשר " תשמעו ותחי נפשכם " זה הסדר שתיקנתי וסידרתי בלילה ההוא :

ראשונה , תורה קרינו מפרשת בראשית עד ויכולו בנעימה ובקול גדול . אחר כך בחודש השלישי עד סוף סידרא . ועוד מפרשת משפטים – ואל משה אמר – עד סוף סידרא . עוד מפרשת ואתחנן – ויקרא משה אל כל ישראל עד סוף פרשת שמע . עוד מפרשת – וזאת הברכה – ויעל משה - עד לעיני כל ישראל . עוד הפטרה – ויהי בשלושים שנה . והפטרת התפילה בחבקוק הנביא . אחר כך מזמור – השמים מספרים – ומזמור יקום אלוקים – ואחר כך – אלפא ביתא בלא השירות , ואחר כך כל מגילת – שיר השירים – ומגילת רות , ואחר כך הפסוקים אחרונים של דברי הימים .

וכל זה באימה וביראה , ובניגון , בטעם לא יאומן כי יסופר , ואחר כך למדנו משנה כל סדר זרעים . ואחר כך למדנו על דרך האמת . ובעת שהתחלנו ללמוד המשנה ולמדנו שתי מסכתות , זיכנו בוראנו ונשמע קול המדבר בפי החסיד נר"ו קול גדול בחיתוך אותיות וכל השכנים היו שומעים ולא מבינים . והיה הנעימות רב , קול הולך וחזק . ונפלנו על פנינו ולא היה רוח באיש לישא את עיניו ופניו לראות מרוב המורא . והדיבור ההוא עמנו והתחיל ואמר :

שמעו ידידי המהדרים מן המהדרים ידידי אוהבי שלום לכם . אשריכם ואשרי יולדתכם , אשריכם בעולם הזה ואשריכם בעולם הבא אשר שמתם על נפשותיכם לעטרני בלילה הזה . אשר זה כמה שנים נפלה עטרת ראשי ואין מנחם לי ואני מושלכת בעפר חובקת אשפתות , ועתה החזרתם עטרה ליושנה . התחזקו ידידי והתאמצו אוהבי . שימחו ועילצו ודעו כי אתם בני עליה . זכיתם להיות מהיכלא דמלכא . כל תורתכם והבל פיכם עלה לפני הקב"ה ובקע כמה אוירים וכמה רקיעים עד שעלה , והמלאכים שתקו , והשרפים דממו , וחיות עמדו , וכל צבא מעלה להקב"ה שומעים את קולכם . והנני המשנה הא' המייסרת את כל אדם באתי לדבר אליכם . ואם הייתם עשרה , הייתי מתעלה יותר ויותר . אבל עם כל זאת נתעליתי , ואשריכם ואשרי יולדתכם , ידידי , אשר נדדתם שינה מעיניכם ועל ידיכם נתעליתי הלילה הזה ועל ידי החברים אשר בעיר הגדולה עיר ואם בישראל . ואין אתם כאותם השוכבים על מיטות שן שינה שהיא אחת משישים במיתה וסרוחים על ערשותיהם . ואתם נדבקתם בה' והוא שמח בכם .לכן בני התחזקו ואימצו ועילצו באהבתי בתורתי וביראתי . ואילו הייתם משערים אחד מאלף אלפי אלפים ורוב ריבי רבבות מהצער אשר אני שרויה בו , לא היתה נכנסת שמחה בליבכם ולא שחוק בפיכם בזוכרכם כי בסיבתכם אני מושלכת בעפר . ולכן חיזקו ואימצו ועילצו בני ידידי המהדרים, ואל תפסיקו הלימוד כי חוט של חסד משוך עליכם . ותורתכם ערבה לפני הקב"ה . לכן עימדו בני וידידי על רגלכם והעלוני ואימרו בקול רם כיום הכיפורים :

" ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד "

ועמדנו על רגלינו וקטרי חרצינו משתרין ואמרנו בקול כאשר נצטוינו.

וחזר ואמר : אשריכם בני . שובו אל לימודכם ואל תפסיקו רגע . ועלו אל ארץ ישראל כי לא כל העיתים שווים ואין מעצור להושיע ברב או במעט , ועיניכם אל תחוס על כליכם כי טוב הארץ תאכלו . ואם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו , לכן מהרו ועלו כי אני המפרנסת לכם ואני אפרנסכם ואתם שלום וביתכם שלום וכל אשר לכם שלום . ה' עוז לעמו יתן , ה' יברך את עמו בשלום .

את כל הדברים האלה דבר אלינו ושמעה אזנינו ורבות כהנה וכהנה מעניני החכמה כמה וכמה הבטחות גדולות . וכולנו געינו בבכיה מרוב שמחה וגם בשמענו צרת השכינה בעונותינו , וקולה כחולה המתחננת אלינו , ואז נתחזקנו עד אור הבוקר ולא פסק גירסא מפומנא בגיל ורעדה .

ויהי הבוקר , הלכנו וטבלנו כאשר עשינו שני ימים קודם , ושם מצאנו לשלושה החברים אשר לא נמצאו שמה בלילה ההוא , וגערנו בהם , ונספר להם את כל הטובה אשר עשה ה' עימנו . וימס ליבם בקרבם וסטרו פניהם וגעו בבכיה . וגם אנחנו התחזקנו כנגדם יען בסיבתם לא זכינו עוד והפסדנו כאשר אמר למעלה . ואמרו : מי יתן והלילה הזאת השניה נתחבר ביחד ונהיה עשרה , והסכמנו לעשות כן . ועם שבלילה הראשון שינה בעינינו לא ראינו אפילו רגע כמימרה , וגם ביום לא הונח לנו לישון כי דרוש דרש החסיד נר"ו אחר המנחה וישבנו שם . ועם כל זה שינסנו מותנינו ועשינו בלילה השני כסדר הראשון . ומרוב שמחה , שהיינו עשרה , לא המתינו עד קרוא המשנה ולא עד חצות כמו בלילה הראשונה שהיה ממש בחצות הלילה , רק תיכף שהיינו קוראים דיברות של משנה תורה בהגיענו אל פרשת " שמע " קול דודנו דופק והתחיל :

שמעו ידידים המהדרים מן המהדרים . הקיצו ורננו שוכני עפר בסוד העליון שני ההין וכו' . ודברים רבים של חכמה אמר .

הנה אחר כך אמר : אשריכם ידידי . אשריכם המעלים אותי . כמה וכמה נתעליתם שאתם עשרה לכל דבר שבקדושה . אשריכם בעולם הזה . אשריכם ואשרי יולדתכם . אל תיראו חרפת אנוש , ומגידופכם אל תחתו , כי אתם המעלים לכנסת ישראל . ודעו כי אתם מבני עליה וכו' כדלעיל , ואתם מדבקים בי , והכבוד חופף על ראשיכם וחוט של חסד משוך עליכם , ואלמלא ניתנה רשות לעין לראות , הייתם רואים האש הסובבת הבית הזה , לכן חיזקו ואימצו ואל תפסיקו הקשר , והעלוני בקול רם :

"שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד "

" ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד "

כמו ביום הכיפורים ודברים אחרים כמו חצי שעה .וחזרנו לסוד הלימוד . ואחר כך בחצות הלילה חזר הדיבור פעם

שנית ודיבר שיעור שעה ויותר , וחזר לשבח ענין הלימוד ההוא , ואמר :

ראו, השמע עם קול מדבר ככם, שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך , אם זה כמה מאות שנים שמעו או ראו כדבר הזה ואתם זכיתם , ולכן מכאן והלאה תהיינה עיניכם פקוחות על דרכיכם , ואיש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק והחלש יאמר גבור אני . והחזיקו עצמכם לגדולים כי אתם בני היכלא דמלכא . וזכיתם לפרוזדור , השתדלו להכנס בטרקלין . ולא תצאו מהפרוזדור, כי אשר יצא מפתח שער הפרוזדור דמו בראשו .

הקיצו בני וראו כי אני מסברת אתכם . הקיצו ידידי התאמצו והיו לבני חיל ועתה אל תתלוצצו , חיזקו ועילצו , וחוט של חסד המשוך עליכם מידי יום ביומו . זרו הלאה ומעכו אותה וראו כי אתם שיכורים מחמדת העולם וכו' . כי הנה יום בא ויסיר האדם את אלילי כספו ומאודו בהנאת העולם , ואת אלילי זהבו חמדת הממון . ועלו לארץ ישראל , כי יש לאל ידיכם , רק שאתם מוטבעים בטיט חמדת תבל והבלו . והיוצא מכם ונזור אחור דמו בראשו , וראו את אשר זכיתם אתם מה שלא זכו אחרים מכמה דורות . והאריך הרבה בעניין זה.

ועתה בנים שמעו . לי הטו אזניכם . תנו לבכם . מי פתי ישמע בדברים האלה ולא יקח ערמה . וחסר לב לא יקנה , מי עיור ועינים לא יראה זכות בזה , ולא יתן אל ליבו לשוב אל ה' בכל לבו ובכל נפשו ובכל מאודו .

ומעיד אני שמים וארץ כי כל מה שדברתי פה בקונטרסים אינו חלק אחד ממאה , ואפילו בקונטרסים ההוא בין תיבה לתיבה , סגולתא כזה לפעמים , והוא הוכחה כי שמה היה דבר נעלם ולא הרשיתי עצמי לכתוב אותו .

אחי ועמי , שמעו ותחי נפשכם , כי החברים השלמים אשר ראו כל זה רוח חדשה נתן בקרבם . וגם ביום השבת חזר הדיבור אל החסיד והפלה לשבח את אשר עשינו בשני הלילות האלה , ואמר פעם ופעמים ושלוש: פקוד נא לחברים ואיסתמרון מחובייהו מאחר שנכנסו לפרוזדור , השתדלו להכנס לטרקלין , כי אשר יצא החוצה – דמו בראשו ואנחנו נקיים .

ואז עמד החסיד קודם אכילת הבוקר וקיבצם כולם ביחד ודיבר הוא עליהם והתרה בהם כאשר צווה , ואחר כך אמר : אני עבדכם ויענו כולם ויאמרו : " נעשה ונשמע " . ותיקנו תקנות רבות . ואחת מהן שיהיה יום רביעי כולו לזכר החורבן , ושלא נאכל בשר ולא נשתה יין לילו ויומו כל כ"ד שעות , אם לא יהיה בסעודת מצווה או אכסניה או הולך בדרך וכאלה רבות . ואתם אחי הקיצו חזקו ואימצו . עילצו בעבודת יוצרנו וראו כי כפי שהובן מדברי המגיד , ליל ראשון של שבועות , גם אתם או כולכם או מקצתכם , כמו כן נועדתם לעבוד את ה' , וכן נזכרתם . ובלילה השני לא נזכרתם . לכן עמדו על נפשכם ושימו את כל הדברים האלה על לבבכם , ומי יתן והיה כפי המדבר אליכם , אז תראו ותתמהו ופיקחו עיניכם ממה שהובטח בקונטרס הזה במראה אחרונה . כי נדר החסיד ואני לשבת בארץ ישראל והחברים , ויבוא מלאכים וכו' .

לכן כל אחד יתן אל ליבו , ועינכם אל תחוס על כליכם , ולא יעצום עיניכם חמדת העולם ומעוט ההבטחה , פן תתנחמו ואין לאל ידכם . כי כבר אמר " עת הזמיר הגיע " ולא כל העתים שוות . פיקחו עיניכם ואין לי פנאי להאריך בזה יותר , וליבי בוער בקרבי . ראו כמה סיבות סבב האל עלי , מה שאין לשכל האנושי מבואר כן , ואני בער ולא אדע . והיתה כוונה מאתו יתברך להראות אלי את הענין הגדול הזה . ואתם גם אתם התאוששו והתקוששו והשיבו על לב – והחלש יאמר גבור אני , ואיש את אחיו יעזורו , ואני את נפשי הצלתי. חיזקו ואל תרפו ידיכם ודעו כי גם קיבלו החברים הנה , כי בערב תשעה באב לא יאכלו שום תבשיל ואפלו של עדשים , וזה כל היום , ובסעודה מפסקת פת חרבה וקיטון של מים וכאלה רבות עמהם .

לכן חוסו על כבוד יוצרכם , ותנו אליו כבוד , והזהרו פן תתנחמו חלילה . ואל שדי אתחנן , יתן בלבכם לחוס על עצמכם , ויזכנו להתאחד עמכם על אדמת הקדש לעובדו שכם אחד . אמן .

כה דברי לשוני . אחיכם , שלמה הלוי אלקווץ ."

מניקופול עבר רבי שלמה אלקבץ לאנדריאנופולי, שם שהה כשנה אחת, ובשנת רצ''ו, בגיל שלושים ואחת, קיים רבנו את ציווי המגיד ועלה אל ארץ הקדש, ארץ ישראל . את מקום ישיבתו בחר רבי שלמה בעיר הקודש צפת, שבה עסק בעיקר בלימוד הקבלה . הבולטים מבין תלמידיו בצפת בתורת הקבלה היו { גיסו בעל אחותו } הרמ"ק, רבי משה קורדובירו , ומרן רבי יוסף קארו . את הערצתו לרבו הגדול ביטא הרמ"ק בספרו פרדס רימונים בזו הלשון : "בהגיעני קוני אל שנת העשרים, ואשמע קול מדבר עיר וקדיש מן שמיא נחית , מורי ורבי המקובל האלוקי , החכם ה"ר שלמה אלקבץ הלוי נר"ו , ויביאני אל היכל טירותיו ויורני ויאמר לי: בני , יתמוך דברי לבך, הט אזנך ושמע דברי חכמים . ויציבני על דלתי החכמה והתבונה , מתוק מדבש ונופת צופים , המלהגים והמצפצפים , בעמקי סתרי תורה . ויהי בפי כדבש למתוק . ואשקוד על דלתי מדרשו ואשמע נאמו . ויעירני ללמוד דרכי הזהר ומפתחות לפתוח שעריו . כמו כן כתב תלמידו הרמ"ק "ספר גירושין", שבו הוא מתאר איך הוא ורבו, רבי שלמה אלקבץ, היו הולכים להשתטח על קברי צדיקים באזור צפת .

יחד עם ספריו הרבים חיבר רבי שלמה אלקבץ תפילה על הפרנסה . בעל "ראשית חכמה", רבי אליהו וידאש, מביאו בספרו וזה לשונו - " ופה צפת אחד מהם עדיין הוא בחיים חיותו ומהר"ר שלמה אלקבץ הלוי נר"ו תקן תפלה לאמרה בכל יום וכתב בה : אתה האל הזן וכו' ."

נוסח התפלה המלא כמו שהובא בהקדמה לספרו "שרש ישי"

תפילה על המזונות

כתוב בספר הזוהר בפרשת בשלח. חייב אדם להתפלל על מזונותיו בכל יום ויום. ואפילו יש לו מה יאכל. לכן אני שלמה אלקבץ בכמהר"ר משה הלוי זצוק"ל תקנתי את התפילה וכו'.

רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, אֲדוֹן הָאֲדוֹנִים, טוֹב וּמֵטִיב לַכֹּל, וְנָתַתָּ מֵהוֹדְךָ עֲלֵיהֶם לָנֶצַח בְּתִפְאַרְתְּךָ וּבִגְבוּרָתְךָ אִזַּרְתָּם, וּבְכֶתֶר תּוֹרָתְךָ הִכְתַּרְתָּם, וּבְחַסְדְּךָ נֵהַלְתָּם, וּבִינָה וְחָכְמָה חֲנַנְתָּם, אֲשֶׁר מִמֶּנָּה יִלְמְדוּ פְלָאֶיךָ וְחָכְמָתֶךָ. וְלָכֵן הוֹצֵאתָם לְחֵרוּת מֵעַבְדוּת מִצְרַיִם, לְמַעַן יְסַפְּרוּ אֶת גָּדְלֶךָ, אֲשֶׁר מִי אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶךָ, וְהֶאֱכַלְתָּם לֶחֶם מִן הַשָּׁמַיִם, לְמִסְפַּר נְפָשׁוֹת. כְּדִכְתִיב וַיֹּאמֶר יי אֶל מֹשֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא. וּכְתִיב וַיְהִי בָעֶרֶב וַתַּעַל הַשְּׂלָו וַתְּכַס אֶת הַמַּחֲנֶה וּבַבֹּקֶר הָיְתָה שִׁכְבַת הַטָּל סָבִיב לַמַּחֲנֶה. וַתַּעַל שִׁכְבַת הַטָּל וְהִנֵּה עַל פְּנֵי הַמִּדְבָּר דַּק מְחֻסְפָּס דַּק כַּכְּפֹר עַל הָאָרֶץ. וַיִּרְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו מָן הוּא כִּי לֹא יָדְעוּ מַה הוּא וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם הוּא הַלֶּחֶם אֲשֶׁר נָתַן יי לָכֶם לְאָכְלָה. זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יי לִקְטוּ מִמֶּנּוּ אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ תִּקָּחוּ. וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּלְקְטוּ הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט. וַיָּמֹדּוּ בָעֹמֶר וְלֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחְסִיר אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ לָקָטוּ. וּכְתִיב וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָכְלוּ אֶת הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד בֹּאָם אֶל אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת אֶת הַמָּן אָכְלוּ עַד בֹּאָם אֶל קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן. וְהֵמָּה מָרוּ אֵל וְעִצְּבוּ אֶת רוּחַ קָדְשֶׁךָ, וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים חָמַלְתָּ עֲלֵיהֶם . לָנֶצַח, הוֹד וְהָדָר עִטַּרְתָּם.

אַתָּה הוּא הָאֵל הַזָּן הַמְכַלְכֵּל לְכֹל בְּרִיּוֹתֶיךָ. מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ יי אֱלֹהַי אֲבוֹתַי, כִּי עָלֶיךָ נִסְמַכְתִּי מִבֶּטֶן, וְשָׁם כִּלְכַּלְתָּנִי, וְהָפַכְתָּ דַם הַנִּדּוּת לְמָזוֹן, וְעַל שְׁדֵי אִמִּי הִבְטַחְתָּנִי, וְנָתַתָּ אוֹתִי לְחֵן לְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים בְּעֵינֵי אָבִי וְאִמִּי, לְבַל יָקֻצוּ בִי, וְאַחֲרֵי כֵן בְּרָעָב זַנְתָּנִי וּבְשָׂבָע כִּלְכַּלְתָּנִי, וּבִהְיוֹתִי עַל עֶרֶשׂ דְּוַי סְמַכְתָּנִי, מִבְּלִי טוֹבָה . שֶׁהִקְדַּמְתִּיךָ, רַק בְּחַסְדְּךָ הַגָּדוֹל.

אַתָּה הוּא הָאֵל הַזָּן לְאֵלִיָּהוּ שְׁלוּחֲךָ בְּנַחַל כְּרִית עַל יְדֵי הָעוֹרְבִים, וְהִזְמַנְתָּ לּוֹ אִשָּׁה אַלְמָנָה לְכַלְכְּלוֹ. כְּדִכְתִיב וַיְהִי דְבַר יי אֵלָיו לֵאמֹר. לֵךְ מִזֶּה וּפָנִיתָ לְּךָ קֵדְמָה וְנִסְתַּרְתָּ בְּנַחַל כְּרִית אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הַיַּרְדֵּן. וְהָיָה מֵהַנַּחַל תִּשְׁתֶּה וְאֶת הָעֹרְבִים צִוִּיתִי לְכַלְכֶּלְךָ שָׁם. וַיֶּלֶךְ וַיַּעַשׂ כִּדְבַר יי וַיֵּלֶךְ וַיֵּשֶׁב בְּנַחַל כְּרִית אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הַיַּרְדֵּן. וְהָעֹרְבִים מְבִיאִם לוֹ לֶחֶם וּבָשָׂר בַּבֹּקֶר וְלֶחֶם וּבָשָׂר בָּעָרֶב וּמִן הַנַּחַל יִשְׁתֶּה. וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיִּיבַשׁ הַנַּחַל כִּי לֹא הָיָה גֶשֶׁם בָּאָרֶץ. וַיְהִי דְבַר יי אֵלָיו לֵאמֹר. קוּם לֵךְ צָרְפָתָה אֲשֶׁר לְצִידוֹן וְיָשַׁבְתָּ שָׁם הִנֵּה צִוִּיתִי שָׁם אִשָּׁה אַלְמָנָה לְכַלְכֶּלְךָ. וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ צָרְפָתָה וַיָּבֹא אֶל פֶּתַח הָעִיר וְהִנֵּה שָׁם אִשָּׁה אַלְמָנָה מְקֹשֶׁשֶׁת עֵצִים וַיִּקְרָא אֵלֶיהָ וַיֹּאמַר קְחִי נָא לִי מְעַט מַיִם בַּכְּלִי וְאֶשְׁתֶּה. וַתֵּלֶךְ לָקַחַת וַיִּקְרָא אֵלֶיהָ וַיֹּאמַר לִקְחִי נָא לִי פַּת לֶחֶם בְּיָדֵךְ. וַתּאמֶר חַי יי אֱלֹהֶיךָ אִם יֶשׁ לִי מָעוֹג כִּי אִם מְלֹא כַף קֶמַח בַּכַּד וּמְעַט שֶׁמֶן בַּצַּפָּחַת וְהִנְנִי מְקֹשֶׁשֶׁת שְׁנַיִם עֵצִים וּבָאתִי וַעֲשִׂיתִי לִי וְלִבְנִי וַאֲכַלְנֻהוּ וָמָתְנוּ. וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אֵלִיָּהוּ אַל תִּרְאִי בֹּאִי עֲשִׂי כִדְבָרֵךְ אַךְ עֲשִׂי לִי מִשָּׁם עֻגָה קְטַנָּה בָרִאשֹׁנָה וְהֹצֵאת לִי, וְלָךְ וְלִבְנֵךְ תַּעֲשִׂי בָּאַחֲרֹנָה. כִּי כֹה אָמַר יי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כָּד הַקֶּמַח לֹא תִכְלָה וְצַפָּחַת הַשֶׁמֶן לֹא תֶחְסַר עַד יוֹם תֵּת יי גֶּשֶׁם עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. וַתֵּלֶךְ וַתַּעֲשֶׂה כִּדְבַר אֵלִיָּהוּ וַתֹּאכַל הִיא וָהוּא וּבֵיתָהּ יָמִים. כַּד הַקֶּמַח לֹא כָלָתָה וְצַפָּחַת הַשֶׁמֶן לֹא . חָסֵר כִּדְבַר יי אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד אֵלִיָּהוּ.

אַתָּה הוּא הָאֵל הַזָּן מִקַּרְנֵי רְאֵמִים וְעַד בֵּיצֵי כִנִּים, וְאֵין בְּיַד שׁוּם מַלְאָךְ וָשַׂר יְכֹלֶת לָזוּן וּלְפַרְנֵס וּלְכַלְכֵּל בִּלְתֶּךָ. כַּכָּתוּב עַל יְדֵי דָוִד עַבְדֶּךָ עֵינֵי כֹל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ וְאַתָּה נוֹתֵן לָהֶם אֶת אָכְלָם בְּעִתּוֹ. פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן. וּכְתִיב נֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. וּמַפְתֵּחַ זֶה הוּא בְיָדְךָ, לְצָרֵף וּלְלַבֵּן בְּנֵי אָדָם, לְשֶׁיִּבְטְחוּ . בְךָ וְיֵדְעוּ כִּי מוֹשִׁיעַ אַיִן בִּלְתֶּךָ.

אַתָּה הוּא יי אֱלֹהָי. הַטְרִיפֵנִי לֶחֶם חֻקִּי. וְתֵן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ. שֶׁאִם אַתָּה לֹא תְרַחֵם עָלַי מִי יְרַחֵם עָלָי. כִּי עָלֶיךָ הָשְׁלַכְתִּי מֵרָחֶם מִבֶּטֶן אִמִּי אֵלִי אָתָּה. יֵאָמֶן נָא דְּבָרְךָ אֲשֶׁר עַל יְדֵי חֲסִידֶךָ הַשְׁלֵךְ עַל יי יְהָבְךָ וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ לֹא יִתֵּן לְעוֹלָם מוֹט לַצַּדִּיק. וּכְתִיב מִזְמוֹר לְדָוִד יי רֹעִי לֹא אֶחְסַר. בִּנְאוֹת דֶֹשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי. נַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ. גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי. תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשָּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה. אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יי . לְאֹרֶךְ יָמִים.

אָנָּא יי הַמְצֵא לִי מְזוֹנוֹתַי בְּנַחַת וְלֹא בְצַעַר, בְּהֶתֵּר וְלֹא בְאִסּוּר. וְאַל אֶטְרַח בָּהֶם יוֹתֵר מִדַּי, כְּדֵי שֶׁאוּכַל לַעֲסֹק בְּתוֹרָתֶךָ וּלְקַיֵּם מִצְוַת חֻקֵּי רְצוֹנֶךָ. וְאַל תַּצְרִיכֵנִי לִידֵי . מַתְּנוֹת בָּשָׂר וָדָם וְלֹא לִידֵי הַלְוָאָתָם, אֶלָּא לְיָדְךָ הַמְּלֵאָה וְהָרְחָבָה וְהַפְּתוּחָה.

אָנָּא הַבֵּט בְּעַד הָאִשָּׁה וְהַבָּנִים אֲשֶׁר חֲנַנְתָּ אֶת עַבְדֶּךָ, וְתֶן לִי בַּמֶּה שֶׁאֲפַרְנְסֵם, כִּי עֵינַי וְעֵינֵיהֶם תְּלוּיוֹת אֵלֶיךָ. וַאֲנַחְנוּ עַם קָדְשֶׁךָ, וְקָרָאתָ אוֹתָנוּ צַדִּיקִים. שֶׁנֶּאֱמַר וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ נֵצֶר מַטָּעַי מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר. יֵאָמֶן נָא דִּבְרֵי נְעִים זְמִירוֹתֶיךָ נַעַר הָיִיתִי גַּם זָקַנְתִּי וְלֹא רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ לָחֶם. וּמַה שֶּׁנֹּאכַל יִתְבָּרֵךְ בְּמֵעֵינוּ, כַּאֲשֶׁר נִתְבָּרֵךְ בִּמְעֵי אֵלִיָּהוּ שְׁלוּחֶךָ. כְּדִכְתִיב וְהוּא הָלַךְ בַּמִּדְבָּר דֶּרֶךְ יוֹם וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב תַּחַת רֹתֶם אֶחָד וַיִּשְׁאַל אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת וַיֹּאמֶר רַב עַתָּה יי קַח נַפְשִׁי כִּי לֹא טוֹב אָנֹכִי מֵאֲבֹתָי. וַיִּשְׁכַּב וַיִּישַׁן תַּחַת רֹתֶם אֶחָד וְהִנֵּה זֶה מַלְאָךְ נֹגֵעַ בּוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ קוּם אֱכוֹל. וַיַּבֵּט וְהִנֵּה מְרַאֲשֹׁתָיו עֻגַת רְצָפִים וְצַפַּחַת מָיִם וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּשָׁב וָיִּשְׁכָּב. וַיָּשָׁב מַלְאָךְ יי שֵׁנִית וַיִּגַּע בּוֹ וַיֹּאמֶר קוּם אֱכֹל כִּי רַב מִמֵּךָ הַדָּרֶךְ. וַיָּקָם וַיֹּאכַל וַיִּשְׁתֶּה וַיֵּלֶךְ בְּכֹחַ הָאֲכִילָה הַהִיא אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה עַד הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵב. וְיִהְיֶה שֻׁלְחָן, אֲשֶׁר עָלָיו נֹאכַל טֶרֶף שֶׁתִּתֶּן לָנוּ, קָרוּי מִזְבֵּחַ וִיכַפֵּר עַל כָּל עֲוֹנוֹתֵינוּ. וְיִתְקַיֶּם בּוֹ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב וַיְדֲבֵּר אֵלַי זֶה הַשֻׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי . יי.

עוד זכה רבי שלמה הלוי אלקבץ לחבר פיוט " לכה דודי לקראת כלה " אותו אומרים כל תפוצות ישראל בעת קבלת שבת קדש , ושמו חתום בראשו . {אקרוסטיכון }

לכה דודי